קַצַ׳עַה

קַצַ׳עַה

קרחתּ. אַקצַ׳ע, קירח, בּין שנשר שערו מאליו ובּין על-ידּי פצע וחבּורה, עדּ שנעשה מקומן צלקתּ.
מילון: