בשארי, יחיא בן הדיין מרי יוסף

מרי יחיא בשארי היה מחכמי צנעא במאה הי"ח. אביו מרי יוסף היה דיין בבית דין צנעא (אנציקלופדיה ע' 46), ועוד יוזכר לקמן במדור תוספות והשלמות.

שמו ידוע לי משני מקורות: מסוודה - פנקס בית דין צנעא וכתב יד פרטי המתפרסם כאן לראשונה.

בפנקס בית דין נכתב ביום שני כ"ט באדר שנת בע"ז - תקכ"ו - 1766 כנראה, כי היה ויכוח בין שני בניו של מרי יוסף בשארי: מרי שלום ומרי יחיא, על קיר משותף שמרי יחיא רצה לבנות עליו, ומרי שלום התנגד, בטענה שיסוד הקיר חלש. הדיין הוא מרי פנחס בן שלמה עראקי.

בפנקס בית הדין כתוב:

מיחה מ"ו סאלם בדבר הבנייה שבנה אחיו מ"ו יחיא על הקיר המערבי של מ"ו סאלם, וטען מ"ו סאלם יצ"ו שהקיר הזה חלש ביסוד שלו. והיה זה ביום ב' כ"ט באדר. והמחאה הזאת ניתנה בשעה שמ"ו יחיא דנן בן מ"ו יוסף אלבשארי רצה לבנות על הקיר האמור. ושלום. פנחס שלמה יצ"ו.

המקור השני הוא כתב יד שהעתיק הדיין מרי יוסף בן דוד מנזלי במאה הי"ט. כתב היד הוא ספר השחיטה מקור חיים שחיבר הדיין מהרי"ץ בן יעקב, ואשר נעתק עוד בחייו. מיד לאחר הספר (דף ל"ט ע"ב) ישנו עמוד שלם שכותרתו @44"צורת אלפסק"@55, שנכתב ע"י הרב הראשי מרי יוסף קארה. תוכן העמוד עוסק במחט תחובה בבית הכוסות של בהמה שנשחטה, ומרי יוסף קארה מביא עשרות עדויות של חכמי צנעא במאה הי"ח המכשירים את הבהמה לאחר חיתוך הסרכא, אם עור בית הכוסות נשאר שלם.

נושא זה העסיק מאוד את החכמים, שכן מהרי"ץ פסק תחילה להחמיר ואח"כ חזר בו, בהתאם למנהג תימן העתיק להקל.

להלן הנוסח המלא של הפסק:

הד'א צורת אלפסק לענין בה"כ (בית הכוסות), שאם נמצא מחט תחוב בבה"כ וכנגד אותו מקום סרכא שחותכין את הסרכא ואם נמצא עור בה"כ שלם אפילו כ"ש כנגד המחט מתירין אותה.

והוא שנהגו בו קדמונים דקדמונים וזה נוסחו אות באות: העיד מ"ו יחיא אלבשארי יצ"ו שהמנהג במקומינו שאם נמצא מחט תחובה בבה"כ וכנגד אותו מקום סרכא שחותכים את הסרכא ואם נמצא עור בה"כ שלם אפי' כ"ז מתירין אותה, וזהו המנהג שנהגו בו הבודקים המומחים של ק"ק צנעא מהר"ר צאלח ומהר"ר יהודה צעדי ומהר"ר דוד אלמשרקי, והעיד שמעשה היה בימיו שנמצאת תחובה מחט וכנגדה סרכא ובא מעשה לפני גדולי הדור הרבנים והתירו בבדיקה. ואחר זה כתוב כך:

העדות הנז"ל העיד בה מ"ו יחיא אלבשארי השוחט המומחה לרבים בפנינו וחתומים עליו מהר"ר יחיא צאלח נע"ג ואחריו מסעוד בן יוסף נע"ג ואחריו שלמה בן יוסף נע"ג ואחריו מ"ו סלימאן אלגמל נע"ג ואחריו מ"ו יחיא אלצעדי נע"ג ואחריו מ"ו יחיא אלמשרקי נע"ג ואחריו מ"ו סאלם אלצברי נע"ג ואחריו סאלם בן דוד אלעראקי ואחריו סאלם בן א"א צאלח נע"ג ואחריו סלימאן אלגמל נע"ג.

אח"כ נמצא כתוב כך: העדות הנז"ל היתה בפני, וכן עשה מעשים רבים הוא ובני תורה. העיד מסעוד בן יוסף נע"ג, וכן אני מעיד שכן מנהג אמ"ו יודא אלצעדי מומחה ובודק לרבים שהיה מתיר ע"י פירוק הסרכא כנז"ל. העיד מ"ו יחיא אלצעדי נע"ג וכן העיד מ"ו יחיא אלמשרקי נע"ג וז"ל: וכן אני מעיד שהיה עושה מעשים תמיד לפרק הסרכא ואם נמצא אפי' כ"ש מעור בה"כ שלם על המחט היה מתיר בפשיטות, והוא היה הבודק המומחה של ק"ק צנעא יע"א ולא נחלק עליו שום א' מגדולי הדור בזה. אחר כל זה נתברר לנו החתומים למטה שיש למנהג אבותינו עיקר ויסוד ע"פ הדין והבדיקה כשרה בהחלט ומנהג אבותינו תורה לאוהבי האמת יום ד' סדר נשא ב"ק (תקמ"ט - 1789).

העיד מ"ו יחיא משרקי נע"ג אחריו מ"ו יחיא צעדי נע"ג אחריו מסעוד בן יוסף נע"ג אחריו שלמה בן יוסף הכהן נע"ג אחריו מ"ו סאלם אלקארה נע"ג אחריו מ"ו אברהם אלגמל נע"ג אחריו יוסף מסעוד נע"ג אחריו אברהם בן יחיא אלקארטה נע"ג מ"ו סאלם אלכהן נע"ג אחריו מ"ו סלימאן אלגמל נע"ג אחריו יחיא בן סלימאן אלכסאר נע"ג אחריו יודא בן יוסף הלוי נע"ג אחריו יחיא בן סעיד נע"ג.

הרי לך חבל נביאים מעידי'(ם) על מנהג הראשונים והחזיקו אחריהם במנהג זה זת"ל. יום ה' ג' סיון בק"ו (תקנ"ה - 1795).

וז"ל מהריק"א (מורינו הרב ר' יוסף קארה) זה הלשון מועתק אות באות מהפסק הנמצא אצלינו בכתיבת ב"ד וחתימם ידם שכך היה המנהג פשוט בימיהם כשנמצא מחט תחוב בבה"כ ולא נמצא בו ק"ד ולא נקב ישן שמתירין אותה ואעפ"י שיש סרכא כנגד פי המחט, וכן אני מעיד על כמ"ו יחיא צאלח זלה"ה שעשה מעשים להתיר כמה פעמים, וחזר בו ממ"ש בספר ז"ת (זבח תודה) ובתשובותיו, וכן נהג בנו אברהם אחריו להתיר, וכן נהג מ"ו יחיא אלמשרקי שהיו שוחטים מומחים בעיר צנעא יע"א.

זהו מה ששמעתי והעדתי, אני יוסף בן שלום אלקארה יצ"ו

בפסק זה הוא מוגדר "השוחט המומחה לרבים". העובדה, שהוא מעיד על גדולי חכמי צנעא במחצית הראשונה של המאה הי"ח, מלמדת שהיה צעיר מהם בשנים.

מסתבר, שעדותו נכתבה בשנת ב"ק - תקמ"ט - 1789, ועליה חתומים חכמים רבים ובראשם הרב הראשי מהרי"ץ.

נפטר לאחר שנת תקמ"ט.