רדאעי, יחיא בן אברהם*

מרי יחיא בן אברהם רדאעי נולד במחוז כ'ולאן במרכז תימן בשנת תרמ"ב (1882). הוא נדד הרבה בתימן בהתאם למצב הכלכלי ולתעסוקה, מהעיר כ'ולאן לעיר מנאכ'ה ומשם לצנעא וחזור למנאכ'ה.

התפרנס מכתיבת ספרי סת"ם, תיקון ס"ת ובתקופה מסוימת אף בתיקון מנעלים. התחתן בגיל מבוגר יחסית מחוסר אמצעים. אביו, ר' אברהם, נפטר בגיל צעיר בן ארבעים שנה בלבד.

עלה לארץ בעלייה הגדולה בשנת תש"ט (1949) והתיישב בירושלים. רעייתו היא בד'רה בת ר' יוסף צאלח, ולהם נולדו בן מרי שלום (ע"ע הבא) ושלוש בנות. רעייתו נפטרה בשנת תשי"ד (1954).

עסק רבות בכתיבת ספרים,* בלימוד תורה לתשב"ר בעיר מנאכ'ה, וכשהיה צורך במורה בכפר אלמהאצ'ר הסמוך, שלח את בנו מרי שלום בהיותו נער כדי ללמד תורה לילדים.

עסק רבות בכתיבת ספרים שכן במלאכה זו יש שלוש יתרונות: פרנסה, קדושה ולימוד תורה. הוא העתיק ספרים ואף לימד את בנו. העתיק שלוש מגילות שה"ש רות וקהלת עם חידושים משלו, ביאורים וליקוטים מהפרשנים, וכן תרגם לערבית - תפסיר את התרגום הארמי למגילת רות. הוא ייחס חשיבות גדולה לחיבורים הכתובים בערבית. לחיבורו על שלוש מגילות קרא @44"יד אבשלום"@55 ע"ש בנו ר' שלום. עסק בספרו מספר שנים, וסיים את חיבור הספר בי"ד בשבט תר"צ (1929).

הוא העתיק גם הגדה של פסח במנאכ'ה בשנת תר"צ (1930), במימון ר' ישראל בן אברהם עוזרי. הוא חיבר גם שירים והללות שסימנם "אני זכריה בן אברהם" או "אב סאלם אלרדאעי". הוא התכתב עם גדולי החכמים, ואחת מהשאלות מכ"ח בתשרי תשי"ב (1951) כאשר חי בירושלים, בו שאל את מרי עמרם קורח, הרב הראשי האחרון לתימן וראש הרבנים בישראל, האם מותר לתימני לברך ולקרוא בתורה בס"ת ספרדי. תשובתו - בביכנ"ס תימני מלכתחילה אין לקרוא, אך בבתי כנסת ספרדיים או אשכנזיים אין בעיה.

את כל תורתו פרסם בנו מרי שלום בספר מיוחד.

נפטר בירושלים ביום שישי, כ"ה בטבת תשכ"ד (1963).