לוי, זכריה-יחיא בן אברהם (אלשיך) דיין, צנעא, מאה י"ז

מרי זכריה-יחיא בן אברהם הלוי נולד בצנעא בשנת שע"א (1611). הוא היה דיין בצנעא בסוף המאה הי"ז לאחר גלות מוז"ע. נכדו הוא הנגיד מרי אברהם בן שלום הלוי, וע"ש תפקידו נגיד, החלו הוא ומשפחתו להתכנות בשם אלשיך.

בשנים שלפני גלות מוז"ע, עד שנת תל"ט (1679), חתומים על פסקי דין ומסמכים הקשורים לבית הדין דיינים אחרים, ואת חתימותיו מצאתי רק בשנים שלאחר הגלות. מכאן אני מסיק, כי מונה לדיין לאחר הגלות, או לכל המוקדם לאחר שנת ת"ל (1670). בפסקי דין מלפני הגלות, בשנים תכ"ט (1669) ות"ל (1670), חתומים הדיינים מרי שלמה מנזלי, מרי אהרן בן דוד הכהן ומרי שלום בן משה ד'מארי.

הוא חתום על פסק דין העוסק במכירת באר מים בצנעא ביום שני, כ"ז בשבט תמ"ז (1687), יחד עם מרי שלמה מנזלי ששימש ראב"ד הקבוע הראשון לאחר הגלות.

הוא שימש דיין שני בבית דין עם מרי שלמה מנזלי (ראב"ד), ועם מרי זכריה בן יוסף הכהן - ראב"ד לאחר פטירת ר"ש מנזלי.

הוא היה ממנהיגי הקהילה היהודית בצנעא לאחר הגלות, תקופה בה המצב הדתי וסדרי הקהילה היו קשים. המנהיגים היו צריכים להתקין מחדש את כל סדרי הקהילה: בתי כנסת, בתי לימוד לילדים, בית דין, מקוה, הקדש וצדקה ועוד.

הוא ייסד את בית הכנסת המפורסם אלשיך שבצנעא, ואליו העבירו את כל שרידי הפליטה מהגלות: ספרי תורה, ספרי לימוד, תשמישי קדושה ועוד.

הר"י צוברי פרסם קטע מאגרת הבשורות, אשר שלחו חכמי צנעא לכל הקהילות, הכוללים תקנות שתוקנו לאחר הגלות. בין התקנות: להתפלל תפילת מוסף בר"ה לחש וחזרה, לתקוע בשופר מאה קולות כולל שלושים קולות בתוך תפילת הלחש ועוד. הוא תמך בראב"ד ר"ש מנזלי יחד עם מרי משה קטיעי ומרי שלום טוילי, אך רוב החכמים והציבור התנגד לחלק מהתקנות.

נפטר בצנעא בשנת תנ"ו (1696).