ג'בלי, אברהם בן מרי שלמה
מרי אברהם בן מרי שלמה ג'בלי נולד בעיר ד'ו גבלה שבדרום תימן, במחצית הראשונה של המאה הי"ב. העיר ד'ו ג'בלה שימשה בתקופה זו עיר הבירה של תימן בנוסף לצנעא.
מרי שלמה ומרי אברהם עזבו את תימן במטרה לעלות לא"י, והתיישבו תקופה מסוימת בעיר המלוכה אלקאהרה שבמצרים. הרמב"ם העיד על אביו, מרי שלמה, שהוא תלמיד חכמים.
הידיעות עליהם ידועות לנו רק ממסמכים שנמצאו בגניזה הקהירית. באחד המסמכים נמצא ויכוח בין מרי אברהם ג'בלי לבין עוץ', אשר התווכחו על אופן קריאת מילה בתורה: ר' עוץ' טען שהוא מסתמך על ר' אברהם בן הרמב"ם - הראב"ם, ואילו מרי אברהם ג'בלי לא הכיר בסמכות ראב"ם, בטענה, כי בדרשותיו אין הוא מביא את לשון חכמי התלמוד ואין הוא מסתמך ישירות על התלמוד, והוא אף מבטלם. מסמך זה נכתב כנראה באלכסנדריה, שכן עוץ' מפנה את השאלה לדיין שבפוסטאט, כיוון שדיין אלכסנדריה ר' אליעזר חולה. משמע, שאם היה בריא היה מפנה אליו את השאלה. ניתן להסיק, כי מרי אברהם שמר על עצמאות בשימור מסורת תימן, וכן על שיטת חכמי תימן לפסוק הלכה ישירות מתוך התלמוד, והם גערו בחכמים אחרים שלא נהגו כן.
מרי אברהם התיישב בירושלים לאחר שנכבשה ע"י הצלבנים בשנת ד'תתקמ"ז (1187), ואף יסד בה בית כנסת ליוצאי תימן הנקרא על שמו - "כניסה בן אלימני". הוא מכונה בגניזה - "רייס". נראה, כי בית כנסת זה החזיק מעמד גם בשנת ד'תתקע"ב (1218), ואז שימש מרי בבית הכנסת "סעדיה איש ימיני" שמתארו ר"י אלחריזי.
בקטעי גניזה נמצאו שני מכתבים שכתב מרי אברהם, ואשר נשלחו מירושלים לפסטאט במצרים. ממכתבים אלו אנו לומדים, כי שהה בבלביס, ואף נשא אישה במצרים לאחר שהיו לו בנים גדולים בתימן. אשתו עלתה עמו לירושלים אך לא רווחה נחת. המכתבים מופנים לדיין המפורסם מפוסטאט, אבו אלפרג'-ישועה, ונראה כי היו לו קשרים עמו. היו לו קשרים עם הרופא היהודי של הסולטאן האייבי אלמלך אלעזיז.
נפטר, כנראה, בירושלים בתחילת המאה הי"ג.