עמר, יוסף בן אהרן

ר' יוסף בן אהרן עמר נולד בצנעא בשנת ת"ר (1840) בערך. הוא מונה להיות חכם באשי בצנעא בזמן שלטון הטורקים בתימן בשנת תרמ"ט (1889), לאחר פטירת מרי שלמה קארה. הוא החליף בתפקיד את מרי יוסף בן שלום בדיחי שהתפטר כעבור זמן. אז הופרדו שני התפקידים, הרב הראשי עסק בתחום הרוחני-תורני, ואילו החכם באשי עסק, למעשה, בתפקיד העאקל - יצוג הקהילה בפני השלטון ואחראי על גביית כספי המס.

הרב עמרם קורח מתארו כאיש תמים שלא ידע לשון תרמית, רחמן שרחם על הבריות, שילם מכספו הפרטי את כספי המס עד שגבה מהציבור, ואף סייע לעניים רבים מכספו, עובדה אשר גרמה לאיבוד כל הרכוש הפרטי שצבר במשך שנים רבות. ראשי הציבור הסכימו שיקבל חצי משכר השחיטה כדי להקל על מצבו.

ר' שלום קורח כתב עליו "אז שמו פניהם אל מר יוסף עמר אעפ"י שאינו בן תורה... אולי יוכל לעצור בעם. לאחר פיוסים רבים קבל עליו ועמד על חמשה, ונתן כל כוחו לעמוד בעניני הקהל ובתביעות המלכות, ויהי האיש הזה הלוך וחסור במשך כחמש שנים עד שלא מצא מה לאכול ופרש לו ממנה".

הוא שימש, א"כ, חכם באשי, כחמש שנים, משנת תרמ"ט (1889) עד לשנת תרנ"ד (1894), פרש וחזר לתפקידו בשנת תרס"ד (1904), במשך שנה עד לפטירתו. נפטר ברעב בצנעא יחד עם אשתו, בניו ונכדיו, בשנת תרס"ה (1905), בעת המצור הכבד על צנעא, ותוך שמונה ימים נפטרו הוא וכל משפחתו.