טביב, שלמה בן יוסף
מרי שלמה בן יוסף טביב היה ראב"ד בגבל צבר שבמחוז חוגריה, ומגדולי המקובלים בדרום תימן בסוף המאה הי"ט ובתחילת המאה העשרים. נולד באמצע המאה הי"ט.
מצבו הכלכלי היה טוב והיה אמיד ביותר. היה נוהג להתבודד וגר ביחידות. היה נוהג ללמוד קבלה במרכז גבל צבר ללא חשש מהמוסלמים. היה קם באופן קבוע באמצע הלילה ללמוד תיקון חצות, והסתגף רבות כדי לקרב את גאולת ישראל. מידי פעם היה נפגש בקביעות עם המקובל מרי דוד יעיש חדד כל פעם בביתו של השני, כדי ללמוד תורה וסודות עליונות בתורת הקבלה.
היה מגדולי חכמי ההלכה בתימן והסמיך תלמידים ורבנים, ואחד מתלמידיו המפורסמים הוא מרי חיים בן יחיא סנואני, מגדולי המקובלים בתימן בדור העלייה. מרי חיים סנואני הוסמך לרב ודיין בגיל עשרים שנה, ונדד אז לג'בל צבר כדי להיבחן.
הוא שימש בדיינות עם מרי יעיש חדאד מקרית מועיציריא הסמוכה ומרי יעיש קֻרין. היה אהוד מאוד על היהודים והמוסלמים, והיה נהוג להשתמש בשמו כדי לאיים. משפט אופייני שהיה מקובל לומר (מתורגם לעברית): אני אתלונן אודותיך בפני החכם (היהודי וזה יקלל אותך וכדומה).
הוא קיבל במתנה "זבון" - גלימה ארוכה ושחורה, דוגמת זו שיהודי אשכנז מתהדרים בה.
ר"ס חוזה תיאר בספרו את תהליך פטירתו: מרי יוסף חדה ישב עם מרי שלמה ולמדו תורה והתווכחו על טריפת עז, וכן עסקו בלימוד קבלה וסודות עם מרי דוד יעיש חדד. הם ידעו בדיוק רב מתי יפטרו. מרי דוד יעיש נפטר אחרי סוכות, ומרי שלמה טביב נפטר בחודש מרחשון, וציווה שלא יכינו לו קבר אלא שיקברוהו עפ"י סימן מוסכם, שילכו אחר נחש, וכאשר הנחש ייעצר ויעלם, שם תהא קבורתו.
חיבר שלושה ספרים וביניהם ספר שירים. הספרים הגיעו לארץ ע"י בתו, אך הם נעלמו. מצאתי כתב יד (להמן 274) הנמצא בארה"ב, ובו דיואן שירי ר"ש שבזי, ובחלק מהם פירוש על פי הקבלה. בכה"י רל"ט דפים, ובו מפתח, ולפני מפתח השירים כתוב בכתיבה שונה "לחן... וכולה סודות עמוקים ממהר"ר שלמה בן יוסף טביב זלה"ה". מסתבר, כי ההגהות והפירושים בכתיבתו, ואת המשפט הפתיחה כתב בכתיבה שונה אחד ממכיריו, לאחר שמרי שלמה נפטר.
לא ידועה שנת פטירתו. כאמור, נפטר בחודש מרחשון, ולהערכתי, בשליש הראשון של המאה העשרים.