חואס, יחיא בן סעדיה

מרי יחיא בן סעדיה, הידוע גם בכינויו אבן אלחואס, היה מגדולי חכמי תימן במאות י"ג-י"ד. הוא חי בעיר עדן. הוא היה תלמידו של מרי סעדיה בר' יעבץ הבבלי אשר נפטר בשנת מ"ד (1284).

הוא התפרסם בזכות חיבורו בהלכות שחיטה וטרפיות, אשר חיבר בעדן בשנת אתרי"ט לשטרות (הס"ח - 1308). כן כתב חיבור נוסף על איברי גוף האדם, ויתכן כי היה רופא במקצועו. הוא מקדמוני חכמי תימן שספרו ידוע ונותר בידינו. נותרו מספר כתבי יד של הספר. כתב יד שלם נמצא בבית הספרים הלאומי בירושלים.

החיבור מונה תשעה פרקים, בנוי בצורת שאלות ותשובות, וכתוב בשפה העברית והערבית כמקובל בתימן עד המאה הט"ז. בראש הספר הקדמה בעברית. השאלות כתובות בצורת שיר והתשובות בפרוזה. להלן קטע מההקדמה:

"אתחיל לכתוב שאלות ותשובות בעזרת צור בוחן כליות וחוקר לבבות. זובח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלהים... חיברתי זאת השירה אני יחיא בר' סעדיא ז"ל על ענייני השחיטה, לכל התלמידים הגורסים הלכות שחיטה, קבצתי רוב ענייניה בדרך קצרה, כדי שלא ילכו להם בעלטה, וכדי שתהיה סדורה בפיהם ועוד בניהם אחריהם".

לאחר מכן ישנן שלוש הקדמות בערבית יהודית. באחת הוא מהלל את חיבורי הרמב"ם שהם קלים להבנה ואינם צריכים ביאור, אח"כ הוא מדגיש שכל דבריו שאובים מדברי החכמים והגאונים ורובם משל הרמב"ם.

חיבורו חשוב ביותר, שכן הוא מפרט חכמים רבים מתימן אשר קדמו לו, וניתן לדעת אילו ספרים השפיעו רבות בתימן בתקופתו. הוא מזכיר בחיבורו את הספרים הבאים: רסאלה אלברהאן ותד'כייה אלחיואן למר שמואל בן יעקב, כתאב אלמנאיה - דיני בדיקות הריאה לרבי סעדיה אלפיומי, מאמרים משל פילוסופים, רבו מרי סעדיה בר' יעבץ הבבלי אשר כתב חיבור על הלכות שחיטה, המונה י"ד פרקים, מרי יחיא בר' שלום, ר' אברהם בן הרמב"ם, מרי יחיא בן סעד הקרויים בפיו "גאוני אנשי תימן".

הוא כותב, כי חלק מהשאלות הן משל רבו מרי סעדיה בן יעבץ "שלישי למאורות הגדולות", מקצתן למרי יחיא בן שלום, מקצתן למרי יחיא בן סגול, "ראש הקהילות", ומקצתן למרי סעדיה בן מסעוד.

בהקדמה הוא מצווה את תלמידיו לגרוס בהלכות שחיטה בכל חודש ביום ובלילה, לדקדק בתורה, ברמב"ם ובמשנה, וכן "ואם תרצה הגה ספר רפואות, לגופות עם נפשות המעולות".

מדבריו ניתן ללמוד על טקס ההסמכה לשחיטה. התלמידים מעוטרים בטלית ותפילין לקול זמרה ושירה, ובסיום אמירת קדיש דרבנן.

לבקשת התלמידים ערך תשובות לכל השאלות שהסדיר בשירה, ולתשובות קרא "השחיטה הפנימיה".

להלן קטע מסוף השיר:

"ותשיב השאלות שלרבי - סעדיה בן ליעבץ הגדולות

שהוא הבבלי מרי ורבי - שלישי למאורות הגדולות

ותשיב השאלות הן ליחיה - חמוד סגול וראש כל הקהילות שאלות הן לרבינו סעדיה - חמוד מסעוד אשר המה מעולות אשר חיבר והתקין את דבריו - עלי עבח ועגל הן משולות אני הקל זכריה בן סעדיה - אשר חיבר לאלו השאלות

בשנה זו אתרי"ע לשערות - בעדן היא בתוך ימים וחולות"

מניין הבתים בשיר רי"ב, כמניין רב"י - רבו מרי סעדיה בן יעבץ אשר סמך תלמידים לשחיטה.

להלן ציטוט נוסף מסוף החיבור:

"והתניתי על כל אחד ואחד מן התלמידים, שמבקשים רשות לשחוט, כל אחד מהן לבין עצמו, והוא לידע השאלות של מ"ו סעדיה בר' יעבץ הבבלי מפני הלכות שחיטה כוללות כל הדיעות, וזו השירה שחברתי אני היא הנקראת למול שאלותיו ודבריו חלא בר חמרא. לפי שאותו הרב שתה מים התלמוד והגאונים ואנחנו דלים ומסכנים. אין לנו אלא כטיפה ממעינו מפני ששמעתי קצת דבריו ועדיין קטן אני, ונאסף לבית עולמו בשנת אתקצ"ח (מ"ז - 1287), לולי הקב"ה הותיר לנו שריד והוא זה החיבור שחיבר על פ' שחיטה של הר"מ במז"ל על כל הלכה והלכה...".

החיבור השני הוא על איברי גוף האדם. הוא כתוב בערבית וערוך בצורת שו"ת. בכתב היד חמישה דפים גדולים.

בפתיחה כתוב שיר:

"אני רוצה אפעניח דברים - ואע"פ שאינן לך שאלות

שאינן מתנאיי השחיעה - אבל רוצה אני תעל במעלות

תבאר לך הנאת גוף ונפש - והמוח (עוד) וחוע שדרה כללית"

נפטר בעדן, כנראה, לאחר שנת ס"ח (1308).