אלשיך, אברהם בן שלום הלוי
מרי אברהם, בן נשיא הקהילה ר' שלום הלוי אלשיך (ע"ע), נולד בצנעא בשנת תק"ט (1749). הוא נינו של הדיין מרי יחיא בן אברהם הלוי, אשר שימש דיין מיד לאחר גלות מוז"ע בראשות מרי שלמה מנזלי. הוא לא זכה ללמוד תורה מאבי סבו, כיוון שנפטר בשנת תנ"ו (1696).
כאביו, גם ר' אברהם היה מעשירי תימן "ונאמן על המטבע" מטעם השלטון המוסלמי. את עושרו ניצל למעשי חסד רבים: צדקה לעניים, בנה מקוואות, בתי ספר לילדים, השיא יתומים על חשבונו ועוד. ייחוסו, מעשי החסד הרבים, מעמדו הכלכלי והיותו תלמיד חכמים, גרמו לבחירתו להיות נגיד ונשיא הקהילה היהודית בצנעא. מאז כונתה משפחתו אלשיך - נשיא.
הוא השיג רשיון לשפץ את בית הכנסת שבנה סבו לאחר הגלות, והבניין הפך לאחד הבניינים המפוארים ביותר בתימן.
ר' אברהם לא שימש דיין בבית הדין של צנעא, אך מעמדו היה רם ביותר, ומלבד טיפולו בהנהגת הקהילה מול השלטון המוסלמי, הוא חתום על פסקי דין של חכמי תימן, בד"כ לאחר חתימות הדיינים. פסקי הדין אינן רק תקנות ציבור אלא אף נושאים הלכתיים טהורים.
מתורתו ידועים לנו דבריו בשני תחומים: התחום הראשון הוא מסורות הקריאה בספר תורה. בידינו נותר חלק מחילופי האיגרות והתשובות שהתכתב עם הדיין מרי יחיא משרקי. שיטתו של ר' אברהם הייתה, שמחזירים את הקורא בס"ת אפילו "על נח ונד ורפה ודגש ומלעיל ומלרע בדבר שאינו משנה שום משמעות", כדברי ר"י משרקי.
התחום השני הוא ניסיונות לשלב בין מנהגי תימן הקדומים למנהגי ספרי הדפוס, אשר הנהיג בבית הכנסת המשפחתי. הרב עמרם קורח מונה שבעה מנהגים, והרב יוסף צוברי מונה כ"ח מנהגים בהם העדיף את מסורת ספרד, מנהגים אשר מהרי"ץ מייסד נוסח הבלדי, דחה בסידורו. חלק מהמנהגים הם מנהגים המיוחדים אליו כמו: לא לעלות לתורה יותר משבעה מברכים בשבת חתן, לא לומר את תיקון פורים בשבת שלפני פורים ועוד.
מנהג מיוחד נוסף היה לר' אברהם, לברך שלוש ברכות לאחר קריאת שמע, בניגוד למשנה האומרת "ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה". למנהג זה התנגדו רבים מחכמי תימן, ומהרי"ץ בסידורו כותב, כי הוא אף התכתב עם החיד"א, שהיה אז רב במצרים, ואף הוא התנגד למנהג זה.
נראה, כי ברוב מוחלט של המנהגים, ההלכות ונוסח התפילה אימץ את מסורת תימן כפי שערך מהרי"ץ, ורק בעשרות מנהגים חרג מכך.
ראוי להדגיש את הויכוח החריף שהיה לו עם הדיין ר"י משרקי גם ביחס לקבלה, ור"י משרקי דוחה את מגמתו של ר' אברהם להעדיף את דעת המקובלים על דעת הפוסקים. היו ביניהם יחסי הערכה הדדיים למרות הויכוחים ביניהם, ובפולמוס ארוך זה, המוזכר בשו"ת רביד הזהב, שניהם מתווכחים עם ר' יוסף מסעוד בלי להזכיר את שמו.
נפטר בצנעא בשנת תקפ"ט (1829).