שִרַאע
בשנת תר"ל-1870 סייר באזור ר' חיים חבשוש לצורך העתקת כתובות עתיקות. הוא כתב בספרו, כי יהודי שראע התפרנסו משריפת וטחינת אבני סיד ובמלאכת העור. פרנסתם לא היתה מצויה, והיהודים היו עניים מאוד, עד שריחמו עליהם המוסלמים ושלמו בעבורם את מס החסות. הממונה על הכפר הגיע לבית הכנסת בזמן שהתארחו חבשוש והלוי, אשר יזם את העתקת הכתובות, ודרש כסף. הוא חבש את הלוי בטענה כי הוא משיח השקר שוכר כחיל. חבשוש כתב עוד, כי אחד המושלים בארחב ארב ליהודי ממנאכ'ה שבנפת חראז, וכאשר הגיע היהודי לצנעא לרגל מסחרו, יצא המושל משער היהודים, תפש את היהודי והוביל אותו כבול לארחב.
בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר עשרים ושבע משפחות בערך.
בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: מרי סאלם בן יחיא שלוש ריאל, יהודה בן הארון שלוש ריאל, יוסף בן יחיא שלוש ריאל, יחיא בן יחיא שתי ריאל, יחיא סעיד שלוש ריאל, יוסף סעיד שתי ריאל, סאלם בן יחיא שתי ריאל, יחיא עומיסי ארבע ריאל, יחיא מבורת ריאל, יוסף יצחק שתי ריאל ורבע, אברהם סאלם צברי ריאל, יחיא בן יוסף צברי ריאל, סעיד בן יחיא צברי ריאל, סלימאן בן יצחק מרי סאלם ריאל, יחיא בן יוסף, יוסף בן יוסף, יהודה נגאר, סלימאן נגאר ריאל ורבע, והנשים: נעמה בת חמאמי ריאל, בדרה בת הארון ריאל, חמאמה בת סעיד סאלם שתי ריאל, סעדה בת סאלם ריאל, חביבה בת נהארי ריאל, ג'זאל בת צברי ריאל, זהרה בת מרי דוד ריאל, רומיה בת עומיסי ריאל וחמאמה בת עומיסי.
חכמי הקהילה בתקופה זו: מרי סאלם בן יחיא ומרי דוד.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה עשר משפחות עפ"י הערכה אחת, ועשרות משפחות עפ"י הערכה אחרת. שם המשפחות: מטרק, צברי, והב, עומיסי, ועוד. בכפר היה בית כנסת אחד בנוסח בלדי. האזור היה מישורי, ומבקרים רבים היו באים להתרפא במעיין החם אלכ'ריד. היהודים התפרנסו ממקצועות שונים.
דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלו לארץ בעלייה הגדולה שתי נשים, האחת אלמנה והשנייה נשואה, בגילאים שלושים עד חמישים שנה.
שם המשפחות: אחמר, ג'ראסי וצברי.