קפיחה
בתחילת המאה העשרים חיו יהודים בכפר. בשנת תרע"ב-1912 העתיק הסופר ר' מעודד בן דוד צאירי את ספר ההפטריות בכפר. בקולופון הוא כתב, כי הוא מקווה שיזכה לעלות לארץ כפי שזכו ר' דוד ור' שמואל דוד. מסתבר, כי חלק מבני משפחתו ומהקהילה היהודית בכפר עלתה לארץ. כוונתו, כנראה, למרי דוד בן ישראל צאירי, אשר ארגן קבוצה של שלושים משפחות, והיה מחלוצי כנרת ומרמורק ברחובות. בכתב היד קל"ו דפים.
בקולופון כתוב:
ספרא זעירא וחלשא ומסכינא רצהי לאוריתא כקדישא אני מבקש מלפני הבורא ית"ש ויעלינו לירושלים עיר הקודש ירושלים נוה שאנן, כמו שזכו אחינו כמ"ו דאוד ישראל וכמ"ו שמואל דאוד, נכנסו שנת תרע"ב (1912)... אני המחבר כמ"ו מעודד בן אבא דוד תנצב"ה בן רצון בן שלום בן אברהם בן מעודד בן יוסף בן זכריה אלמכונה אלצאיירי מבני צרו משבט יהודה רצהי לאולפן אוריתא. יזכה הכותב יגיל הקורא. ונכתבה בכפר אלקפיחה תתבני לישראל די בגוה עד דייתי מלכא משיחא בר דוד בב"א... ונכתבה מתוך דוחק עול הזמן...