צַעְפַאן

אזור צעפאן הוא אזור הררי, ומכונה לעתים הרי צעפאן. הוא נמצא במרחק של שמונים ק"מ מדרום מערב לצנעא, בדרך לנמל חודידה. באזור היו הכפרים: גרואח, בית שארעה, גבר באשר, ועוד.

אזור צעפאן מוזכר בשנת תרי"ט-1859 בספרו של ר' יעקוב ספיר, שם כתוב, כי בגרואח שבהרי צעפאן, היתה קהילה שמנתה כחמישים משפחות, ורב הקהילה היה מרי יוסף בן סעיד צאיג.

בתקופה זו היה האזור תחת שלטון ה"דאעי", המנהיג הדתי והמדיני של הכת האיסמאעילית, והיה אחד המקומות המתוקנים בתימן. הלוי סיפר כי בסוף המאה הי"ט, שופט המקום החזיר את הגניבה שגנבו ממורה הדרך היהודי שלו, תופעה נדירה בתימן.

בתחילת המאה העשרים חיו בכפר שלוש משפחות של יהודים בערך.

בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: אברהם עמראן תשע ריאל, מקופת הצדקה בקהילה שמונה ריאל, יחיא יוסף ארבע ריאל וסלימאן עושמי ריאל. רבים מיהודי הכפר מתו במגפת אלסבאע בשנות הארבעים של המאה העשרים. לפי הערכה זו, חיו בכפר כעשרים משפחות, זאת בהשוואה לפנקס השליחות, שם משמע, כי חיו בכפר כשלוש משפחות.

היהודים חיו בשכונה נפרדת מהמוסלמים, והיחסים עמם היו טובים. בקהילה היה בית כנסת אחד-כניס חראז, בראשות סעיד מעוצ'ה. היהודים התפרנסו מנפחות, בורסקאות, סנדלרות וכדומה.

רב האזורי היה מרי תנעמי מכפר מוצ'מאר. מקור המים בכפר היה ממעיין אלדיל בקרבת נחל (מאג'ל) שלחופו צמחו עצים טרופיים. בדרום הכפר מטעי קפה. סמוך לישוב היה ואדי חמאמי שם חיו קופי בבון.

דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלה לארץ ילד יתום, ממשפחת ישועה. משפחת אמו: יוסף. על עליית יהודי נפת חראז, ראה בספר עליית מרבד הקסמים.