עַסַאב

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר ארבע או חמש משפחות יהודיות. הכפר נוסד על ידי שוכר יוסף ושני בניו, עשרות שנים לפני העלייה הגדולה לארץ. הוא היה צורף כסף, והשיך המקומי, אוהד היהודים, ביקש ממנו לגור במקום בלי לשלם מס, ונתן להם בתים ושדות לגור ולהתפרנס. בהמשך הצטרפה אליהם משפחה נוספת: דאוד יעקוב נגאר, אורג אומן, סבו של אפרים יעקוב, סבתו חוסן בת סלימאן סאלם שמירי ואביו מנחם דאוד.

שוכר יוסף ובנו הגדול חסן נפטרו בתימן, ואילו בנו השני, סלימאן, עלה לארץ.