עִמְרַאן

עיר חשובה הנמצאת במרחק של ארבעים ק"מ בערך מצנעא. ישובים וכפרים באזור: בני זיד, בית דאנב, חאז, סוד, ועוד.

העיר עמראן ידועה לי משנת רס"ט-1509. בשנה זו העתיק הסופר ר' זכריה בן שלום הלוי את הספר מורה נבוכים לרמב"ם. בכתב היד קצ"ז דפים, עם הערות בשוליים, במקומות אחדים גם בשפה הערבית.

בקולופון כתוב:

נשלם שני בשבא דהוא חד עשר יומין לירח אלול... שנת אלפא ותמני מאה ועסרין שנין לשטרות (רס"ט-1509) במאתא עמראן... הכותב הקל זכריה בר' שלום הלוי...

בשנת ת"א-1641 העתיק הסופר ר' שלום בן דוד את הספר שרח אלחליב למרי נתנאל בן יצחק. בכתב היד ק"א דפים, ובהם גם פירוש להלכות שחיטה לרמב"ם בערבית.

בקולופון כתוב:

נשלם... אלול שנת... אתתקנ"ב שנין לשטרי (ת"א- 1641) במדינת עמראן... ספרא... שלום בן סעדיה בן דוד בן משה בן סעדיה בן חלפון.

באמצע המאה הי"ז פעלו בעיר עמראן מספר סופרים ממשפחת עדוי. ר' יעקוב בן יצחק עדוי העתיק סידור בשנת ת"ח-1648. בן דודו הוא הסופר ר' יוסף בן עמרם עדוי העתיק שלושה כתבי יד בשנים ת"י-1650, תי"א- 1651, ובשנת תי"ב-1652. ר' סעדיה בן דוד עדוי העתיק בשנת תי"ו-1656 את חומש דברים.

בקולופון כתב ר' יעקוב עדוי:

נשלם זה הסידור בע"ה בתלתא בשבא דהוא עסרין ושתא יומין לירח אב שנת אתתקנ"ט לשטרי (ת"ח- 1648) במתא עמראן דעל בירין דמיין נבעין... ספרא חלשא... אני יעקב בן יצחק בן עודד בן זכריא הידוע אלעדוי נוחם עדן גן כולם.

בשנת תל"ט-ת"מ (1679) יצאו יהודי העיר לגלות מוזע.

בשנת תפ"א-1721 נמכר כתב יד של נביאים ראשונים בעיר עמראן. לא ידוע שם הסופר (כת"י בהמ"ל 230).

בשנת במ"ג-תצ"ב-1732 העתיק הסופר ר' משה בן יוסף את הספר דרך חיים לר"מ לונזאנו. בכתב היד 316 דפים.

בקולופון כתוב:

נז"ה (נשלם זה הספר) יום ששי בחדש תמוז של שנת במ"ג לשטרות במאתא קרית יהוד עמראן ת"ו ו"ת בעגלא וב"ק יתבני מקדשא חריב. הש"י את יריבי יריב, ושמשם תעריב, אזי את קרבני אקריב, אני הסופר משה בן כבוד אמ"ו יוסף תנצב"ה. אזכה להיות בארץ החיים כי כתבתי ד"ח ות"ח ועבודת מקדש ימי נעורי כנשר תתקדש ואשב בבית המקדש כן יאמר האל הנקדש אמן וכי"ר.

בחודש אלול תצ"ז-1737 הועתקה התורה בעיר. בעלי כתב היד: יעיש בן יצחק ימני. (כת"י ס"פ סוטרו 57).

יהודי העיר מוזכרים במסוודה-פנקס בית דין צנעא מהמאה הי"ח, מספר פעמים.

ביום ראשון פרשת וישלח תקכ"ה-1765 נכתב, כי התעורר ויכוח בין יחיא כאשאת לחלק מיהודי העיר: יצחק בן דוד חמדי ואחיו יעקוב חמדי, יהודה גרשי, יחיא ינאעי, יחיא טירי ויחיא צבירי. יחיא כאשאת היה האחראי על גביית מס החסות-ג'יזייה, והם טענו כנגדו שהוא משתמש בכספם. הוא נאסר על ידי המושל- אלפקיה, וחוייב לשלם קנס של ארבעה קרוש. הוא טען כנגדם שהעלילו עליו עלילה וגרמו לו נזק רב.

ביום חמישי י"ד בטבת בפ"א-תק"ל-1769 נכתב בפנקס, כי סאלם בן מרי סעיד ינאעי מהעיר עמראן חייב לסלימאן בן סאלם כ'לף סכום של 13 קרוש ושמינית.

בשנת תרי"ט-1859 סייר ר' יעקוב ספיר בתימן, והוא כתב בספרו, כי הקהילה היהודית בעיר מנתה מאה משפחות בערך, רובם יראי שמיים, עשירים והדורים בלבושם. הם התפרנסו ממסחר וממלאכה. רב הקהילה היה מרי שלום בן שלום תנעמי, מפליטי צנעא מזה חמש עשרה שנה, לאחר שהעלילו עלילה עליו ועל שני אחיו. גבה קומה ובעל הדרת פנים. התפרנס מחנותו. שלוש נשים היו לו. הוא היה מחשובי הקהילה ונכבד מאוד אף בעיני המוסלמים. הוא הנהיג את הקהילה ביושר, בכבוד, ובדרך התורה, חיזק את תושבי המקום שהיו בשפל המדרגה, הרגיל את הציבור להרגלים נכונים, ועוד. בנו הגדול, ר' יוסף, איש יקר חכם ונבון, מהכשרוניים ביותר שראה ספיר בתימן.

בשנת תר"ס-1900 היה שטפון עצום בעיר עמראן ובאזור. בתים נסחפו, ונספו כשישים איש, כארבעים יהודים. בפי יהודי צנעא כונה השטפון והאסון: סנה אלמבול חק עמראן-שנת המבול של העיר עמראן. השטפון החל ביום ראשון ג' באב, כשעתיים לפני עלות השחר ונמשך עד לשעה שלוש אחר הצהרים. שירים רבים נכתבו על אסון זה. אנשי הסביבה ראו באסון עונש משמים, על היחס השלילי וקשי ליבם של תושבי העיר כלפי העניים אשר הזדמנו לעיר. יש שראו בזה עונש למוסלמים על היחס העוין ליהודים.

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בעיר עמראן תשעים משפחות בערך.

בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: חיים מנצורה ובניו יהודה שלמה מאיר וישראל, יוסף מנצורה ובניו יעיש מאיר ישראל ויוסף, אברהם מנצורה ובנו יחיא, סאלם קארטה ובניו יוסף אברהם ולד ויעיש, סאלם כ'לאף ובנו יעיש, יוסף כ'לאף ובניו ולד וסלימאן, לוי שמעה ובנו נסים, יהודה שמעה ובניו יחיא וסאלם, סאלם שמעה, לוי שמעה, הארון עקבי, יוסף עקבי, יעיש עקבי, אברהם עקבי, סלימאן בן סאלם, הארון חליס, אברהם עואץ', סאלם שמעה, אברהם אעכל, יחיא בן יוסף עטרס, עואץ' מנחם, סעיד תנעמי, יחיא כהן ובנו יוסף, הארון כהן ובניו פנחס וסלימאן, חיים דנוך, סאלם דנוך, יעיש גזפאן ובניו יוסף ויהודה, יעיש תנעמי ובנו יוסף, הארון שבאם, יוסף שבאם, יחיא פרחי ויוסף בנו, סאלם חריר, סאלם מנצורה, רפאל כ'לאף, סאלם צורי, יוסף מנס ויוסף בנו, יעיש דנוך, סלימאן צורית, הארון מנס, אחיו סלימאן מנס, יהודה גרשי, אחיו יחיא גרשי, יחיא שבאם ובנו הארון, יחיא סאיג', סאלם חדאד, הארון צ'אהרי, יצחק צעטה, אחיו ישראל ואברהם, אברהם אחמר, הארון עמראן, ולד כ'לאף, יצחק שמעה ובנו יהודה, ובניו יוסף וסעיד, מרי יחיא תנעמי, אחיו חיים תנעמי ובנו יוסף, דאוד חיים, אחיו שלמה, יחיא שלמה, בניו סאלם נסים וסלימאן, נסים עקבי, חיים שליבא, יחיא מבורת ובנו יוסף, דאוד רגילי ובנו לוי, יצחק מבורת, מוסי' מצ'לעי, יחיא קסקס, יחיא קוזי ואחיו חיים, מוסי' בן מוסי' בנו אברהם ובן בנו אברהם, סאלם אברקי, מרי סעיד יעיש ובנו סאלם, "עמה"-אב אשתו יוסף, יוסף קיני, יוסף אברקי, יוסף כ'לאף, אחיו סעיד, מרי יוסף כ'לאף, הארון נחום, סאלם גראפי ובנו יחיא, יחיא ברטי, יעקוב עקבי ויוסף קוטיע.

חכמי הקהילה בתקופה זו: מרי יחיא תנעמי, מרי סעיד יעיש ומרי יוסף כלאף.

היהודים חיו בשכונה נפרדת מהמוסלמים. שתי חומות היו בעיר, חומה אחת כללית לכל העיר כלפי חוץ, והחומה השנייה סביב השכונה היהודית. שני בתי כנסת היו בעיר: בית חיים לדרדעים, ובית שמעה בנוסח השאמי. שני מעיינות שופעים היו מחוץ לחומה. היהודים התפרנסו מצורפות, מסחר, קדרות, חייטות, תפירת מעילי עור, ועוד.

בה' באלול ברמ"ט-תרצ"ח-1938 השלים את העתקת דיואן שירים חיים בן שלום קארני. עפ"י דבריו בקולופון, הוא היה בן י"ז שנים, חי בעיר עמראן שמצפון לצנעא, והשלים את ההעתקה בכפר ביר דרב, שם התפרנס מלימוד תורה לילדים.

בשנת תש"א-1941 נכתב שטר חוב לאברהם בן נסים ערוסי. חתום סאלם יעיש גזפאן. ביום שני ט' בכסלו תש"ז-1946 חתמו גבאי הצדקה בעיר על אישור, כי קיבלו את הסיוע הכספי ששלחה להם התאחדות התימנים בישראל. סכום הסיוע הוא נ"ב ריאל וחצי, השווים לכעשר לירות. חתומים: ר' יהודה בן חיים מנצורה, ור' פנחס הארון כהן.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית בעיר יותר ממאה משפחות, כשבע מאות נפש. שם המשפחות: קארטה, תנעמי, כהן, מנצורה, שבאם, חריר, מגארי כהן, מנס, שמעה, גרשי, גזפאן, גאובי, כלף, מדעי, סעיד, חליס, נחום, מוסא, צאיג, עוטרוס, קסקס, שליבא, צורית הלוי, פרחי הלוי, חמדי הלוי, נעטי, רוגילי הלוי, סניני הלוי, עוקבי הלוי, מאטלעי הלוי, קארני הלוי, גמדאני הלוי, אברקי הלוי, מבורת, חדאד, דנוך, אחמר, מנחם, עמראן, ועוד.

בספרו של הרב שלום מנצורה מוזכר קרובו יעיש בן יוסף מנצורה, אשר סייע בידו בשליחות להציל את יהודי צנעא, מיד לאחר הרצח של האימאם יחיא בח' באדר א' תש"ח-1948, אימאם שהיה אוהד ליהודים. אחמד, בנו של האימאם הנרצח הבטיח לשבטים שלצידו, כי ברגע שינצחו את המורדים יאפשר להם לבזוז ולשדוד את רכוש תושבי צנעא, על כך שלא התקוממו כנגד המורדים. משמעות הדברים כלפי היהודים היתה חמורה מאוד, ועל כן שלח הרב מנצורה וידידיו את יעיש מנצורה כדי שימסור לאחמד ראש בקר, ויבקש את חסותו על יהודי צנעא.

רב הקהילה וגדול החכמים סמוך לעלייה היה מרי יחיא גמדאני, אשר היה בקשרים עם חכמי משפחת גברא בישוב סוד. בסוף ימיו הוא הצטרף לקהילת הדרדעים. הוא ור' סעיד בן מרי סעיד נחום מעמראן כתבו מכתב בשנת תש"א-1941, אל מרי סאלם בן מרי סעיד עת'ארי, העוסק במעשה בי"ד בעניין גירושי שתי נשים: זהרה בת חיים סעיד ורומייה בת יעקוב עת'ארי, מהבעל יוסף עראקי.

דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלו לארץ בעלייה הגדולה 4 יהודים: 3 זכרים, 1 נקבה, 1 רווק, 1 נשוי, ואלמנה אחת. גיל העולים: 2 נערים, אחד מעל חמישים שנה ואחד מעל שישים שנה. יהודי אחד התפרנס מבורסקאות ואחת מתפירה.

שם המשפחות: מנצורה, עמראני, קארטה, שמעה, ושם המשפחה הקודם: חמדי.   מקור שם המשפחה עמראני מעיר זו.*