סוֹפְעִי

שם הכפר ידוע ממסמך אשר פרסם הרב שלום גמליאל. המסמך מכ"ה במרחשון תרצ"ו-1935, ועוסק בסכסוך שפרץ בין הציבור לבין יחיא בן שלום עכיש, ממונה מטעם השלטון לגבות את מס החסות מיהודי י"ד כפרים באזור מעראץ' שבמחוז ירים. הוא העביר זאת בקבלנות משנה ליהודי אחר בשם ישראל בן יהודה. יחיא עכיש רצה לגבות שוב את המס, והתעלם מההסכם על ידי השופט. היהודים טענו שכבר שילמו את המס, ונוצר ביניהם ויכוח.

במסמך מוזכרים הישובים הבאים: ד'י חוך מעמק אמריאב שבמחוז ירים מקום מגורי יחיא עכיש, מעראץ מקום מגורי ישראל בן יהודה, וכן הכפרים: אלכמה, מד'כראת, צחפה, צלאחית, סופעי, חיזאן, כפר מנחם, שכאמי, משרעה בני עמר, צוחאן, רחאב וחשח.

בכל הישובים הללו חיו 187 יהודים, אשר שילמו 300 ריאל מס חסות. מספר יהודים אלו לא כוללים נשים, ילדים, חולים וזקנים, אשר היו פטורים מתשלום המס.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית בכפר עשר משפחות: שרעבי, לוי, כהן, גיידה, אחרק, מדאר, טביב, ועוד. רב הקהילה מרי חסן בן דוד שרעבי. בכפר היה בית כנסת אחד. גזירת היתומים היתה בתוקף.

דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלו לארץ בעלייה הגדולה 19 יהודים: 9 גברים, 10 נשים, 1 רווק, ועשרה נשואים. גיל העולים: 7 ילדים, 3 נערים, 1 מעל עשרים, 5 מעל שלושים, 2 מעל ארבעים ואחד מעל שישים שנה. התפרנסו מאריגה, חקלאות, מסחר, רוכלות ותפירה.

שם המשפחות: בשארי, עאשרי, שרעבי, ושם המשפחה הקודם: גידא, יוסף, עוקאב ושלמה.

ברשימת מחנה גאולה כתוב סופעי אלקפר, ואולי מדובר בישוב אחר.