סוּכַּיְבַּאת
הכפר נמצא באזור העיירה מדאן.
בב' באייר ברכ"ז-תרע"ו-1916 העתיק הסופר ר' סעיד בן יוסף אשול קובץ בהלכות שחיטה וטרפיות, בישובים אסוכיבאת ומדאיר. בכתב היד פ"ג דפים, ובהם החיבורים לחם תודה, הלכות ניקור, פרי צדיק ועוד.
כה עתרת המעתיק פה ק"ה ער"ה הצעיר סעיד בן יוסף אשול יצ"ו. יום ו' י"ז לספירה שנת ברכ"ז לשטרות במאתא אסוכיבאת תחרוב ותצדי וירושלם תתבני ותשתכלל אכי"ר בב"א.
בקולופון נוסף בדף 3 ב' כתוב:
כה עתרת מעתיר ומתחנן ומקווה חסדי אהיה הצעיר חזמ"ק ש"ט מפח"ו (בא"ת ב"ש. סעיד בן יוסף) המכונה אלאשול יצ"ו אכי"ר. נעתק פה אלמדאיר ת"ו וירושת"ו בב"א כי"ר.
בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בעיירה עשרים משפחות בערך.
בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: מרי חיים בחור ובנו סעיד ריאל ורבע, יחיא בן אברהם בחור, סעיד פגלי, דאוד דהארי ריאל ורבע, סעיד בן יחיא כותח, גמיל סלומי ובניו פנחס ודאוד שלוש ריאל, סאלם בן יחיא, סלימאן בן יחיא, יחיא בן חיים, יחיא בן יוסף ריאל ורבע, סלומי בחור, יחיא בן סאלם, מרי סאלם פגלי ובנו יוסף, סלימאן חסא, סעיד זומה, סאלם כבארה, והנשים: הוידה בת יוסף ריאל ורבע, שמעה בת הארון קאפח וסעדה בת יחיא ריאל ורבע.
חכמי הקהילה בתקופה זו: מרי חיים בחור ומרי סאלם פגלי.