נַאדְרֵה (גחזאן)

מקום מושב השלטון ובית המשפט. ממזרח דרום מחוז רדאע, וממערב מחוז אב. ליד סדה, וכשלוש שעות הליכה ממזרח לאגברי. העיירה מורכבת משני חלקים: העיר העליונה אלקריה אלעיליא, והעיר התחתונה והמרכזית, אשר שמשה מרכז השלטון האזורי.

עפ"י המסורת, היהודים הגיעו למקום בתקופת בית שני, ולכל המאוחר בתקופה החמירי, במאה החמישית והשישית לספירה. לאחר הופעת האסלאם נבנתה העיר הערבית הגדולה אלנאד'רה אלספלא, לרגלי הישוב היהודי. המוסלמים אסרו על היהודים לגור מעל בתי המוסלמים וכפו עליהם להתאסלם, ומשפחה אחת בשם אלנציף, הצליחה להמלט ולברוח. בסתר היו מכנים המוסלמים האמיתיים את תושבי העיר העליונה בכינוי: אלמהתדיין, דהיינו, המתאסלמים. עד העלייה הגדולה לארץ ניתן היה לזהות עקבות של יהודים.

החלק השלישי של העיר, אליה ברחה משפחת נציף, גדלה והתפתחה והיתה המרכז הגדול של היהודים, ונקראה בשם גחזאן. עיין ערך.

בשנת ת"ד-1644 העתיק הסופר ר' מעודד בן סעדיה כהן את מדרש הגדול לחומש ויקרא. לאחר הקולופון כתוב שיר "אני לבלר כמו לבלר ולא אבין תבינה". הוא התפרנס מלימוד תורה לתשב"ר.

בקולופון כתוב:

ספרא חלשא ומסכינא מעודד הכהן בירב אבא מרי סעדיא (נע"ג) הכהן בירב מעודד (נע"ג) הכהן בירב סעדיה הכהן בירב יפת (נע"ג) הכהן זק"ל. במאתא אלנאד'רה תחרוב ותצדי אמן, וירושלם תתבני ותשתכלל בחיינו ובימינו אמן ואמן, בעזרת שדי ב"ה וב"ש.

נשלם בחד בשבא דהוא עסרין ושתא יומין לירח אדר שני שנת אתקנ"ה (כנראה, אתתקנ"ה-ת"ד-1644) תהי סוף לכל צרותינו וגלותינו אמן ואמן, על חסדי האל נשענתי וזכני להשלימו כן יעזרני על מעשה רצונו אמן כן תהי רעוא מן שמיא ומפיל אני תחנתי לפני המקום ב"ה שימחול לי על כל מה ששגיתי וטעיתי... לאני משתג'ל פי (שאני עובד ב) לימוד תינוקות וידין אותי לכף זכות.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית ארבעים משפחות בערך, 34 משפחות בשכונת גחזאן וחמש משפחות בשכונת אלגביב.

שם המשפחות בשכונת גחזאן ומספר הבנים הזכרים: מרי יחיא יעיש שלושה בנים, סאלם יחיא יעיש, יחיא יעיש שני בנים, יחיא סאלם מורי, חיים סאלם שני בנים, סלימאן יעיש שני בנים, יעיש עמרון שני בנים, מנחם מתנה שלושה בנים, סאלם דאוד חסיד שלושה בנים, יהודה סיאני ארבעה בנים, מרי יחיא שמחי שני בנים, סאלם חסן ארבעה בנים, אברהם סעיד מליחי, יוסף סעיד עואץ' שני בנים, סעיד חאסר שני בנים, חסן עואץ' שני בנים, עמראן משה שני בנים, סאלם יוסף שני בנים, עואץ' יוסף מליחי, יחיא יוסף מליחי שני בנים, סאלם יוסף נגר מליחי שני בנים, חיים יחיא מליחי שלושה בנים, יוסף יחיא מליחי שלושה בנים, חיים אברהם שני בנים, יחיא שעבלי, סאלם יוסף אלכביר שני בנים, סעיד משה שני בנים, יחיא משה ארבעה בנים, צאלח גראמה שני בנים, יוסף משה ילד אחד, יחיא יוסף משה, סאלם עמראן ילד אחד, עואץ' מליחי שני בנים ויחיא שוקר מליחי שני בנים.

בשכונת אלגביב: מרי חיים בדוח בן אחד, ישראל בדוח, סאלם בדוח, יחיא גראמה בן אחד ומשה גראמה בן אחד.

מנהיג הקהילה היה הדיין מרי חיים בן שלום בדוח, החתום עם מרי יחיא צאלח סאלם עמראן על פסק דין בחודש שבט תש"ח-1948, בעניין המנהיג בבית הכנסת של קהילת דאר סעיד ועל תביעת פיצוי בין שני בעלי דין שנפגעו זה מזה. חכמים נוספים בקהילה סמוך לעלייה: מרי יחיא יעיש ומרי יחיא שמחי.

לארבעה יהודים היו חנויות גדולות ברחוב המרכזי של העיר: מנחם מת'נא, יהודה סיאני, חיים עמראן ויחיא חסן אלחאסר. לסאלם יעקוב היתה חנות גדולה, ולסאלם נקאש היה בית מלאכה גדול לצורפות.

חיים צדוק, שליח העלייה, שלח סיוע כספי למורים בתימן, ובמכתבו בב' באדר א' תש"ו כתב, כי שלח סכום של עשרים ריאל אל המנהל בנאד'רה ר' ראובן בן עואץ' כהן. כמו כן קיבלו קיבלו סעיד וחש עשר ריאל, ועשרים ריאל לשליח יהודה דוד.

דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלו לארץ בעלייה הגדולה 19 יהודים: 7 זכרים, 13 נקבות, 2 רווקים, 9 נשואים, 2 יתומים ויהודי נוסף נפטר במחנה. גיל העולים: 6 ילדים, 6 נערים, 4 מעל עשרים, 2 מעל שלושים, ושניים מעל ארבעים שנה. שלושה התפרנסו מחקלאות, מסחר, קדרות ותפירה.

שם המשפחות: ד'מארי, ושצי, חאסר, חסן, כ'יל, מסלם, נגאר, סעיד, עומיסי, שעבלי, ושם המשפחה הקודם של הנשים: בדוח, עואץ', עורקבי, עמראן ושרעבי.