מְנַאכֵ'ה

עיר המרכזית בנפת חראז, מדרום מערב לצנעא - מרכז תימן*

העיר חדשה באופן יחסי, והוקמה במאה הי"ח. כחצי שעה הליכה שכן הכפר מוצ'מאר, כפר עתיק.

מוצא יהודי מנאכ'ה מצנעא וישובים באזור. בשנת תרי"ט-1859 סייר בתימן ר' יעקוב ספיר, ובספרו הוא כתב, כי הקהילה היהודית מנתה ארבעים וחמש משפחות. השכונה היהודית שכנה מחוץ לחומות העיר, ומנהיגי הקהילה היו: מרי יחיא חמדי רב העיר, ומרי צאלח יהודה.

במחצית השנייה של המאה הי"ט נגיד הקהילה היה ר' אהרון בן שלום שחב, "מלך הקפה". הוא היה גדול סוחרי הקפה בתימן, וניצל את קשריו ועשרו לסייע בידי היהודים. הוא עמד בקשרים עם גורמים מחוץ לתימן. יתכן ור' אהרון בן אהרון חוטר אשר כתב ליקוטים לתורה במאה הי"ט, חי במנאכ'ה.

בתחילת המאה העשרים גדלה מאוד הקהילה היהודית עקב בואם של פליטים מצנעא, אשר ברחו מהרעב ומהמלחמה שהיתה בין האימאם לטורקים בשנת תרס"ה-1905.

בשל גודלה של העיר היא הפכה להיות הישוב המרכזי בנפת חראז.

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר שבעים ושתיים משפחות בערך.

בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: סלימאן כסאר ובנו סאלם חמש ריאל, מרי דוד משרקי ובנו דוד, סלימאן צבירי ובנו דאוד, סעיד שרפי ובנו משה, אברהם שרעבי ובנו אברהם ובן בנו יעקוב, חיים שרעבי ובנו הארון, יוסף שרעבי ובנו יחזקאל, סלימאן דנה ובנו יוסף, חלקיה עמראני ובניו יהודה ומנחם, יוסף קוחטה ובנו שמעון, סלימאן צאלח בן יחיא ובנו יחיא, אחיו דאוד ובנו חיים, אברהם טביב ובניו סלימאן יחיא וחיים, סלימאן צאלח בן חיים ובניו אברהם וטוב ריאל, סאלם יהודה מאיר וחיים בני אברהם, חיים כסאר ובנו אברהם, סלימאן כסאר, יהודה כסאר, אביהם יחיא כסאר, סלימאן קמבור, יוסף עראקי ובניו סאלם וחיים, סעיד ערוסי, חיים עאנזי, סאלם דאר ובניו סאלם ובנו יצחק, בנו יוסף ובניו הארון ומוסי', יוסף ג'דקה ובנו, מרי יעקוב גיאת ובניו סאלם ויוסף, חיים צאלח ובניו יוסף סאלם וחיים, סעיד סרי ובנו יוסף, סאלם עזירי ובנו אברהם, אחיו יוסף עזירי וישראל, יחיא יצחק עואמי ובניו סאלם הארון ויצחק, חיים ימני ובנו חיים ובן בנו יהודה, יחיא ג'דקה ובנו חיים, יוסף דאר בן יחיא ובניו שמעון וחיים, סלימאן שיך ובנו אברהם, אברהם מנצור ובניו ישועה וסלימאן, סאלם דוכ'ן ובנו חיים, חיים כהן ובנו יהודה, יוסף ערוסי ובנו אברהם, שלומיאל בדיחי ובניו וסלימאן, חיים מנצור ובניו יוסף יחיא ויהודה, סאלם מנצור, סאלם גיאת ובניו יעקוב אליה וציון, חיים גיאת ובנו שמעון, שוכר צאלח ובנו שוכר, סאלם עזירי בן יעיש, אברהם עאנזי ובנו, יחיא צבירי ובנו יהודה, שוכר צבירי ובניו שוכר ודאוד, יוסף ירימי ובנו שוכר, יהודה ובניו הארון וסעיד, שוכר בדיחי ובנו סאלם ובן בנו סלימאן, שמואל כהן ובניו יחיא ופנחס, סאלם דנוך ובנו יחיא ובניו דאוד יוסף וחיים, סלימאן ובנו, מאיר גזפאן ובניו יוסף וולד, סאלם נסים עואמי, סעיד יחיא, הארון קמבור, יחיא זאיד ובנו יוסף, סעיד מעוצ'ה ובניו יחיא יוסף וישועה, והגב' ג'נא בת יחיא שרעבי שלוש ריאל ורבע.

חכמי הקהילה בתקופה זו: מרי דוד משרקי, אשר בנו מרי דוד היה מחכמי העיר בדור העלייה לארץ ומרי יעקוב גיאת, רב העיר בזמנו. שני החכמים מוזכרים באנציקלופדיה. "חיים ימני" הבן, הוא סבא של אשתי, ובנו יהודה הוא ר' יהודה ימיני מקרית אונו, דוד אשתי. בתקופה זו רב הקהילה היה גם מרי יחיא קהלאני.*

בדורות האחרונים, המוסלמים חיו בחלק הצפוני של העיר, העיר העליונה, ברכס שגובהו כ-1500 מ', ואילו היהודים חיו בנפרד, בדרומה של העיר, ממזרח למערב. מוסדות הציבור של העיר ושל האזור שכנו בחלק המוסלמי. היחסים עם המוסלמים היו טובים, ורבים מיהודי המקום התפרנסו ממסחר, גם בזכות העובדה שהיתה קרובה אל עיר הנמל חודידה. העיר היתה חזקה מאוד מבחינה כלכלית, ונחשבה אחת הערים העשירות בתימן. השוק השבועי התקיים ביום ראשון בשבוע.

בעשרות השנים שלפני העלייה הגדולה לארץ גדלה מאוד העיר, והקהילה מנתה מאה משפחות בערך, ויש המעריכים בכמאה ושלושים משפחות יהודיות או שש מאות נפש.

נוספו בתים רבים מאוד בשכונה היהודית, ונוצר ויכוח הלכתי בין חכמי העיר בנוגע לעירוב בשבת. בשו"ת שכתב מרי שלום עוזרי, מחכמי הקהילה בדור העלייה לארץ, מפורטים השאלות של חכמי מנאכ'ה אל חכמי צנעא, ותשובותיהם. הויכוח קדם לשנת תרצ"ב-1932, ובשנה זו מוזכרים מרי יחיא קהלאני, מרי שלום בן יהודה צאלח ומרי יעקוב גיאת.

בעיר היו שלושה בתי כנסת. העליונה-אלטלעייה, בחלק העליון של העיר, היתה שייכת למשפחת צאלח. נוסח התפילה היה מעורב. לאחר הויכוח על היחס לקבלה הפכה למרכז ה"עקשים" במנאכ'ה. בית הכנסת אלנזלייה-התחתונה, בה התפללו בנוסח בלדי, ולאחר הויכוח על היחס לקבלה הפכה למרכז ה"דרדעי". בבית הכנסת השלישי הקטן התפללו בנוסח בלדי. כיון שהשפעת צנעא על מנאכ'ה היתה גדולה מאוד בתחומים רבים, שכן רבים מיהודי מנאכ'ה מקורם בצנעא, על כן המחלוקת הגדולה על הקבלה גלשה גם אל מנאכ'ה. רב העיר מרי יעקוב גיאת ומרי שלום עוזרי, אשר למד תורה בצנעא אצל מרי יחיא קאפח ייסדו במנאכ'ה את קהילת הדרדעים, והדבר נתקל בהתנגדות חריפה מאוד של העאקל-ראש הקהילה מרי יוסף צאלח. המחלוקת הגיעה אל מושל העיר, הוטלו קנסות, יהודים הושלכו לכלא, בית הכנסת העליונה נסגר למשך שנה, ואף קופת הצדקה הופרדה לשתיים. בסופו של דבר אומצה הצעת המושל, ויהודי העיר התפצלו לשתי קהילות.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנהיגי הקהילה היו מרי שלום עוזירי, מרי חיים ימני ומרי דוד בן דוד משרקי. בקהילה חי ר' אליהו שלום גיאת, הגביר הנכבד, עשיר גדול אשר תרם רבות לעניי העיר, ולעניים ממקומות אחרים. בנו כתב לזכרו ספר בשנים האחרונות, בשם: מתהלך בתומו צדיק. בעיר חי גם המשורר והפייטן מרי שלום רדאעי ואביו מרי יחיא. חרזן ובדחן ידוע בעיר היה ר' יהודה ירימי. סופר בקהילה ר' חיים בן אהרון עוזרי.

שמות המשפחות בעיר סמוך לעלייה הגדולה: אביץ', עראקי, טביב, קטיעי, זביב, גמל, שרפי, חבשוש, שרארה, שרעבי, עומיסי, צאלח, עוזרי, גיאת, עמראני, כהן, מעוצ'ה, גדקה, מנצור, עאנזי, עמראן, ימני-ימיני, דאר, כסאר, קוחטה, רדאעי, נגר, סעיד, אגבר, רנה, קנבור, סלמי, מדאר, דנוך, שייך, ועוד.

התאחדות התימנים בישראל, בראשות זכריה גלוסקא, שלחה סיוע לעניי העיר מנאכ'ה והכפרים הסמוכים. חתומים על אישור לקבלת הכסף: מרי שלום עוזרי, מרי חיים ימיני, שלימים היו ממייסדי העיר קרית אונו, ר' אליהו גיאת, ור' שלמה נדאף, שד"ר הקהילה התימנית בירושלים, אשר השתקע בהרי חראז לאחר גמר שליחותו. ברשימת העניים מפורטים שמות של 358 יהודים, כמאה משפחות.

להלן שמות יהודי מנאכ'ה סמוך לעלייה, כפי שנרשם במכתב להתאחדות התימנים: מרי סאלם בן אברהם עזירי ו' נפשות, סעדה בת מרי סאלם חבשוש, דאוד שרארה ה' נפשות, יתומי סאלם סלמי ג' נפשות, אברהם שרעבי ג' נפשות, יוסף דנה ו' נפש, יחיא חיים ג'דקא ד' נפשות, חיים טביב ב' נפשות, יתומי סלימאן טביב ואמם ד' נפשות, יחיא טביב ד' נפשות, חיים בן חיים צאלח נפשות, חיים עאנזי ב' נפשות, יחיא אביץ' ה' נפשות, יוסף בן מרי יעקוב גיאת נפשות, אלמנת מרי יעקוב גיאת, אלמנת יצחק דאר נפשות, סאלם דאר ב' נפשות, יוסף דאר ב' נפשות, הארון דאר ד' נפשות, אלמנת יוסף ג'דקה ד' נפשות, חיים עראקי ה' נפשות, אלמנת יוסף עראקי, יוסף כהן ואשתו, אלמנת סלימאן כסאר ובנה, אלמנת חיים כסאר ובניה ה' נפשות, יודא צאלח ה' נפשות, אברהם צאלח ז' נפשות, סלימאן יחיא צאלח ואשתו, חלקיה בן יודא עמראני ד' נפשות, אלמנת חיים שרעבי ובניה ד' נפשות, אלמנת הארון שרעבי, אלמנת אברהם שרעבי ובניה ו' נפשות, יעקוב שרעבי אשתו ובתו, סעיד יחיא, בת קטיעי, מרי דוד משרקי אשתו ובתו, (אלמנת מרי דוד משרקי, יתומה ואלמנת אברהם שרעבי ד' נפשות), סלימאן זביב, יחיא דנוך, בנו יוסף אשתו ובניו ו' נפשות, סאלם צאלח ה' נפשות, בת אלגמל, משה שרפי, אשתו ובתו, טוב צאלח ה' נפשות, סאלם בן חיים צאלח ז' נפשות, אברהם ימני אשתו ובתו, יצחק עומיסי ה' נפשות, סבול ובנה טוביה, אלמנת סאלם יעיש עזירי, חיים צאלח ואשתו, יודא חלקיה עמראני ו' נפשות, סאלם בן מרי יעקוב גיאת, אשתו ובנו, יוסף צאלח ד' נפשות, סאלם יעיש ימני ה' נפשות, יתומי חיים מנצור ב' נפשות, סעיד ערוסי ו' נפשות, אלמנת סאלם מנצור ובנה, יתומי חיים כהן ו' נפשות, יוסף ערוסי ואשתו, מאיר גזפאן ובנו, סאלם מעוצ'ה אשתו ובתו, יחיא סעיד מעוצ'ה ה' נפשות, אברהם עאנזי ובתו, אברהם עאנזי אשתו ובנו ד' נפשות, אלמנת סלימאן מנצורה ובניה ה' נפשות, יוסף קחטה ז' נפשות, סאלם רדאעי ד' נפשות, סעיד רמצ'אן אשתו ויתומים ה' נפשות, חיים שיך אשתו בניו אמו ואחותו ו' נפשות, חכם שלמה נדאף ז' נפשות, חיים דאר ח' נפשות, אלמנת יוסף מעלם ד' נפשות, סאלם עמראן ה' נפשות, אברהם ערוסי ד' נפשות, מרי תנעמי ו' נפשות, בת יוסף יחיא, ולד בן יחיא סלימאן ד' נפשות, סלימאן סעד אשתו ובנותיו ה' נפשות, סאלם תנעמי אשתו ובתו, יתומי אברהם מנצור ואמם ו"עזובת" יוסף גיאת ג' נפשות, אלמנת סלימאן חדאד ובניה ו' נפשות, אלמנת עואץ' כהן בנה ואחותה וסאלם סעיד. סה"כ שי"ג נפש.

בקבוצה נפרדת: בת יחיא זגיר ובתה, יוסף שלומי אחיו אמם והנלוים, יתומי יודא כסאר, יחיא יצחק עואמי בתו ואשתו, סאלם בדיחי, שמעון דאר, בת תאם אלמנת יוסף דאר, בת יוסף ירימי, חיים סרי, בת דאר אלמנת יוסף דאר, מרי יחיא אלבלסי אשתו ובתו, מרי יחיא תנעמי, חיים יעיש, אלמנת יוסף שרעבי מעיר צעפאן. בקבוצה זו: מ"ה נפש. סך הכל שנ"ח נפש.

בספרו של הרב שלום מנצורה, המקורב ביותר לאימאם בזמן העלייה הגדולה לארץ, פורסמו ארבעה מסמכים של מנהיגי הקהילה אליו, בבקשת סיוע מהאימאם. המכתבים נכתבו מחודש אייר עד אלול תש"ט-1949, ועוסקים ברשיונות עלייה, קשיים במכירת הרכוש, גזרה אשר הוטלה על היהודים לטחון חיטה, בירור נתיבי נסיעה לעדן, ועוד. כותבי המכתבים: מרי חיים ימיני, גזבר הקהילה ובנו ייבדל לחיים ר' יהודה, מרי יוסף בן חיים צאלח ובנו שמעון, ר' אליהו גיאת ויהודה צבירי.*

דרך מחנה העולים גאולה עלו לארץ בעלייה הגדולה 22 יהודים: 13 זכרים, 9 נקבות, 2 רווקים, 11 נשואים, 2 אלמנות, וחמשה יתומים. גיל העולים: 4 ילדים, 5 נערים, 7 מעל עשרים, 3 מעל שלושים, ושלושה מעל ארבעים שנה. התפרנסו: 2 מרצענות, והשאר במסחר, נפחות, ספרים ובניין, סנדלרות ועוד.

שם המשפחות: גוזי, דאר, הבה, עואמי, עיטמוס, קרואני, ריעני, שרעבי, תנעמי, ושם המשפחה הקודם של הנשים: גזפאן, יחיא, ירימי, מעאטי, מעלם ועמיא.

יוצאי העיר מנאכ'ה התיישבו בארץ בעיקר בקרית אונו, אך גם בקרית בנימין, בקרית ים, ועוד.

ביב': אנציקלופדיה א' וב', פנקס השליחות 37-38, גברא, מהרי"ץ בהקדמה, גברא רדאעי ע' 258, לקסיקון ע' 162, נחשונים ע' 235, צדוק 311, גלוסקא ע' 419-424, טובי, מורשת ע' ס"ט-ע"ב, חיים עמראני, בתוך: מתהלך בתמו צדיק ע' 271-276, עליית מרבד הקסמים ע' 118-125, ספר מתהלך בתומו צדיק