מַחְתַוִיָיה

הכפר היה בין ברט לחידאן, וישובים נוספים באזור זה היו: מודאן, אשרג' ומחוית. בכל האזור התגוררו ארבעים ושבע משפחות יהודיות, סמוך לעלייה הגדולה לארץ.

בשנת תר"ל-1870 סייר באזור המשכיל ר' חיים חבשוש לצורך העתקת כתובות עתיקות, ובספרו הוא כתב, כי פגש במקום את דאוד גמיל, כבן שישים שנה, אשר כיבד אותו מאוד ואירח אותו בהדרת פנים ובנדיבות גדולה. היו לו שתיים או שלוש נשים, אך את מפתחות העסק ואת האחריות הותיר בידי אמו, כבת שבעים שנה.

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר ארבע עשרה משפחות בערך.

בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: הארון מהאצרי שתי ריאל ורבע, יוסף גאהלי ריאל ורבע, יוסף בן דאוד שתי ריאל ורבע, סאלם בן מוסא שלוש ריאל, גמיל בן דאוד ריאל, יוסף ערגי, מוסא בן הארון ריאל, מוסא מהאצרי ארבע ריאל, יחיא הארון ויחיא בן עיצ'ה ריאל ורבע, מוסא גמיל, סעיד בן הארון ובנו מרי הארון ריאל ויוסף בן הארון ריאל.

חכמי הקהילה בתקופה זו: מרי משה מהאצרי ומרי אהרון בן סעיד.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה שלוש עשרה עד עשרים משפחות בערך: מהאצרי, גמיל, גאהלי, ערגי, ועוד. בקהילה היו: 22 גברים, 28 נשים, 11 בנות, 18 בנים, סה"כ 69 יהודים.