גַדֵס

כפר גדס נמצא במרחק של שש שעות הליכה מהעיר אב. גויטין, אשר ערך מחקר יסודי על הכפר, ממקם אותו באזור ארביין בנפת דו ספאל.

עפ"י המסורת, הכפר נחשב ריש גלותא, דהיינו, המקום בו התיישבו היהודים לראשונה מאז שהגיעו לתימן, וכי תושבי אלגדס חיו בעבר הרחוק בכפר שישב על ההר כלפי דרום, ושמו היה: שיעב אס סובע-ערוץ האריות. הכפר המקורי לא קיים יותר.

מצאתי את הכפר גדס מוזכר בכתובים לראשונה בשנת תי"א-1651. בשנה זו העתיק הסופר ר' שלמה בן ישראל בן יוסף בן ישראל סידור תפילה. בכתב היד קנ"ב דפים, והוא סידור מלא אשר הועתק מסידור קדום משנת רל"ג-1473. ואולי הוא ר' שלמה בן ישראל אשר העתיק את ספר ההפטריות בשנת ת"ל-1670.

בקולופון כתוב:

וכאן אלפרג' מן נסך הדה (והייתה השלמת זה) אלסידור יום אלרבוע ר"ח אב ויהפך לששון שנת אתתקס"ב (לשטרות-תי"א-1651) במאתא אלגדס... ונכתב על שם החבר הטוב... קטן הסופרים שלמה בר' אבא ישראל... יוסף... ישראל תנצב"ה.

במאה הי"ח העתיק הסופר ר' עודד בן יוסף עזירי שני חיבורים. בשנת תקכ"ט-1769 העתיק קובץ בהלכות שחיטה: ימין משה לר' משה וינטורה, זכרון לבני ישראל, שוחטי הילדים לר' ישראל נג'ארה ועוד. בשנת תקל"ז- 1777 העתיק סידור לשלוש רגלים וארבע הצומות. נכתב במימון ר' דוד בן זכריה שסוף.

בקולופון כתוב:

ספרא זעירא חלשא ומסכינא... עודד בן יוסף בן סעדיה בן משה העבד המצפה לחסדי האל ונשען באלהי ישראל ובא לציון גואל אכי"ר. ונכתב על שם האח הטוב... דאוד בן זכריא סשופ (כך במקור) אלהים ישימהו לי לפתח טוב ויזכהו לקנות ספרים עד אין קץ ויזכהו לעסוק בתורה... ותהי השלמתו בחסדי האל וברחמיו יום ד' י"ב לחדש אדר ראשון שנת בפ"ח לשטרי (תקל"ז-1777) במאתא אלגדס תתבני ותשתכלל לישראל דדיירין בגוה עד דייתי מלכא משיחא ובתר כן יחרוב ותצדי וירושלם תתבני ותחדי אכי"ר...

במאה הי"ט העתיק הסופר ר' זכריה בן משולם עוזרי שני חיבורים סידור והפטריות. לא כתוב במפורש כי הוא חי בגדס, אך נראה, כי הוא נכדו של הסופר הקודם ר' עודד בן יוסף עוזירי, כפי שפירט את יחוסו בקולופון כדלקמן. על סמך יחוסו, קבעתי את מקומו בכפר גדס, כמו סבו.

כתב היד הראשון הוא סידור לימים נוראים כמנהג הספרדים משנת תר"ו-1846.

בשער כתב היד כתוב:

סידור תפילות לימים נוראים לראש השנה וליום כיפורים עם סליחות ללילי אשמורות כמנהג ק"ק ספרדים ועוד. הוספנו בו סליחות מן סדורים ישנים עם בקשות... ואני הכותב קל הקלים נבזה וחדל אישים... זכריא בר משולם בר' כבוד מ"ו עודד בר יוסף בר סעדיה בר משה המכונה עוזירי בשנת וקול התור (התר"ו-1846) נשמע בארצינו.

כתב היד השני הוא ספר ההפטריות אשר העתיק בשנת תרכ"ג-1863. נכתב במימון ובהזמנת ר' שלום בן חסן כ'לף.

בשנת תרכ"ה-1865 רב הקהילה היה מרי יוסף כהן. בתחילת המאה העשרים בשנים תר"ס-תרס"ב (1900- 1902) שמש רב הקהילה מרי מת'נא, וראש הקהילה היה ר' מסלם.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית שבעים משפחות בערך, בית כנסת אחד גדול היה, ובו ספר תורה מקודש המכונה אלביצ'אני.

שם המשפחות: תירם, כ'לף, שרעבי, סייג, מוקרי, עוזרי, גבאי, סוטחי, שייחי, נגאר, חדאד, לוי, בעדני, מסלם, נחמיה, חסן, יוסף, צנע, מעוצ'ה, שוכרי ועוד. כל תושבי הכפר היו אומנים-אורגים, והתפרנסו גם מחקלאות. כל תושבי הכפר היו יהודים, והורכבו בעיקר משש משפחות גדולות: בני עוזירי שמקורם בצנעא לאחר גלות מוזע, בני משה, בני כ'לף שמקורם בעיר עמראן מצפון לצנעא, בני אלגבאי, בני שרעבי ובני תירם, כינוי שמשמעותו נוטה לכעוס. לצד שש המשפחות הגדולות היו גם שלוש עשרה משפחות קטנות. לא היו בקהילה כוהנים או לוויים. בתקופה קצרה באמצע המאה הי"ט ראש הקהילה היה ר' יוסף כהן.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ, רב הקהילה היה מרי מוסא-משה אברהם חסן, אשר שמש רב של קרית יערים לאחר העלייה לארץ. "ראש המדברים" היה מרי יוסף מוסא מעוצ'ה.

הכפר גדס שמש מרכז למספר קטנים יותר באזור.

דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלו לארץ עשרים נפש: 2 יתומים, 2 אלמנות, 7 נשואים, 1 רווק, 12 נקבות ושמונה זכרים. גילאי העולים: 7 ילדים, 3 נערים, 5 מעל גיל 20 שנה, 3 מעל 30 שנה, ושניים מעל ארבעים שנה.

שם המשפחות: אברהם, גדסי, כ'לף, כהן, נגאר, סעיד, עואמי, ושם המשפחה הקודם של הנשים: חסן, לוי, רמאדי ושלמה.

כל יהודי גדס התיישבו לאחר העלייה בגבעת יערים, בדרום מערב לירושלים, ובמדרון הדרומי של הר הכרמל.

מחקר מקיף על יהודי אלגדס ערך גויטין, ובספרו התימנים פרסם את המסקנות.