מלחי, יחיא בן מרי סעדיה

מרי יחיא בן מרי סעדיה מלחי היה מחכמי צנעא באמצע המאה הי"ח. שמו ידוע לי מתוך שלושה איזכורים במסוודה - פנקס בית דין צנעא בשנים תקכ"ו - תקכ"ח (1766 - 1768).

ראשית, ביום רביעי י' באב בע"ז - תקכ"ו - 1766 גירש יחיא בן יוסף מעלם את יבמתו זהרה בת שלום שעובי בגט שליחות, באמצעות שליח בי"ד מרי יחיא בן מרי סעיד מלחי.

בפנקס בית הדין כתוב:

גירש יחיא בן יוסף אלמעלם את יבמתו זהרה בת סאלם אלשעובי בגט שליחות ע"י מ"ו יחיא בן מ"ו סעיד אלמלחי, ומחלו לו בכתובתה. ועזבון אחיו המנוח סעיד יהיה לה פרעון חלק מחובה. והחזירו לו כלי עבודה של הנפחות, ולא נותרו ביניהם תביעת... יום ד' י' באב בע"ז... וקנה מ' יחיא להמציא שטרי הכתובות ליחיא אלמעלם. ושלום.

שנית, ביום שלישי כ' באב בע"ח - תקכ"ז - 1767 נכתב בפנקס, כי נעשה מעשה חמור ביותר. דאוד סדמי שכר את שלמה מעלם מהישוב ועלאן ואת יוסף חאפדי, כדי שיעידו עדות שקר בבית הדין, לפיה שלמה מעלם הוא, כביכול, בעלה של ג'זאל בת אברהם סיאני מהישוב עתמין, וכי הוא גירש את אשתו, כאשר הבעל האמיתי דוד בן סעיד גחש שהה באותה עת בהודו, ובחודש סיון תקכ"ז חזר לעירו. בית הדין פסק לחומרה, האשה נאסרה על שניהם, ואת המעורבים במעשה שלחו לבית הסוהר. אף במקרה זה שמש שליח בית דין.

בפנקס בית הדין כתוב:

כאשר חברו מרמה ורשע מצד דאוד אלסדמי, ושכר איש דעלמא וצייד את סלימאן אלמעלם מן בלאד ועלאן, לגרש את ג'זאל בת מ' אברהם אלסיאני מן עתמין, במקום אישה. וקרא את שמו על שם הבעל העיקרי דאוד בן סעיד אלגחש, ושכר עידי שקר את יוסף אלחאפדי, שהעיד כי סלימאן אלמעלם הוא דאוד אלגחש, ונצטרף דאוד אלסדמי עמו להעיד כי סלימאן אלמעלם הוא בעלה. ובוצע הגירוש בגט שליחות ע"י סלימאן אלמעלם. ומינה את יוסף אלחאפדי שליח הולכה, לאחר שהופיעו עדים והעידו כי הם מכירים את המודיעים. ואחר כך נשא אותה דאוד אלסדמי, ובחודש סיון בע"ח נשמע הדבר, כי בעלה דאוד אלגחש העיקרי יצא מהודו וחזר לעירו... ונגלתה המרמה של הנזכרים... ונכלאו בבית אסורים... והשליח מ"ו יחיא בן מ"ו סעיד אלמלחי, ונאסרה אשה זאת על שניהם... יום ג' כ' אב בע"ח.

שלישית, ביום ו' באב בע"ט - תקכ"ח - 1768 גירש סעיד בן ישועה אלדקל את אשתו נפיסה בת שלום שעיבי, ואף כאן מרי יחיא משמש שליח בית דין.

בפנקס בית הדין כתוב:

גירש סעיד בן ישועה אלדקל את אשתו נפיסה בת סאלם אלשעיבי בגט שליחות ע"י מ' יחיא אלמלחי ברצונו ומדעתו. והחמרנו עליו והשבענו אותו בנקיטת חפץ שהוא מגרש מרצונו, לפי ששמענו שהם הופיעו אצל הקאצ'י וגיזמו שיענישו אמו, וחששנו שמא אנוס הוא... יום ד' ו' אב בע"ט.