תעיזי-שאער, חסן-יפת בן אברהם
מרי חסן-יפת בן אברהם שאער-תעיזי נולד בעיר תעיז שבמחוז שרעב בשנת תר"ב (1842) בערך. התפרנס ממלאכת האריגה. הוא סבו של המקובל מרי מרדכי שרעבי. יתכן ואחיו, מרי חיים, הוא מרי הכפר רובע במחוז תעיז (ע"ע הבא).
לאחר נישואיו עבר לגור בכפר צ'רע גיש אשר על הר סורק, קומתו ממוצעת, בעל זקן רחב והדרת פנים. נחשב מגדולי המקובלים ביהדות שרעב בדורות האחרונים, וראש וראשון למשוררי שרעב בדורות האחרונים.
סיפורי אגדה רבים נרקמו עליו. הוא היה מנהיג רוחני, היה דרשן מלהיב, היה דורש כחמש-שש שעות ברציפות בצורה מרתקת. היה נוהג לנדוד מישוב לישוב, וכאשר היה מגיע לישוב היו מפסיקים ממלאכתם כדי לכבדו ולהקביל את פניו.
חיבר שירים רבים, ובעיקר היה נוהג להתכתב עם מרי יוסף יתים באמצעות שירים. היכרותו עם מרי יוסף יתים הייתה כאשר בא אליו מרי יוסף, אשר עמד בפתח ביתו והחל לומר משלים ורמזים קצרים כדי לדעת, האם בעה"ב נמצא בביתו. מרי יפת ענה לו תשובות באמצעות משלים ורמזים, והחל לצרף אותיות עפ"י מכשיר האריגה כדי לבחון האם מרי יוסף מבין את המסר. מרי יפת הבין כי מרי יוסף יתים הוא תלמיד חכמים ואיש קדוש, ולכן הפסיק את העבודה וביקש ממשפחתו שלא יפריעו לו להתבודד עם מרי יוסף, ויחד ישבו שלושה ימים ולילות ועסקו בתורת הנסתר. הוא ביקש שאת כל הנחוץ יניחו ליד דלת חדרו מבחוץ. תופעה זו של התבודדות מקובלים הייתה נפוצה במחוז שרעב.
האגדה מספרת, כי היה עף ממקום למקום עפ"י סודות הקבלה באוויר בעיניים סגורות, בשונה ממרי שלם שבזי שהיה עושה קפיצת דרך על מים.
ידוע על שניים מבניו, מרי נסים חסן תעיזי, שהיה תלמיד חכמים ונפטר בצעירותו, והמקובל מרי חיים חסן תעיזי אשר למד יחד עם המקובל והמשורר מרי מעודה דוד צאירי. מסופר, כי פעם טען ר' מעודה כי ר' חיים אינו רשאי ללמוד לבד סודות הקבלה, נעלב ר' חיים ופנה אל מרי שמואל תעיזי, ומרי שמואל שלח שאלה בדרך שיר לר' מעוצה, וזה החזיר לו תשובה באמצעות שיר.
סיפור אגדה נוסף הקשור בו, כי נפטר כאשר עף לארץ ישראל בשבת, באמצעות כוונות עם שם המפורש, וכאשר עף מעל הבאר הסתכלו עליו נשים מוסלמיות והשתוממו על המראה, וכנראה הסיח דעתו, ונפל לתוך גיא עמוק מלא קוצים. נפטר למרות כל ניסיונות ההצלה.
נפטר בשרעב בשנת תרע"ב (1912).