תאם, שלום בן אהרן

ר' שלום בן אהרן תאם נולד בעיר מנאכ'ה בט"ו באב תרנ"ח (1898). אביו היה סוחר גדול בבדים ותבלינים. מנאכ'ה הייתה עיר קשר חשובה במסחר שבין צנעא לעיר הנמל חודידה. בשנת תר"ס (1900) עלתה המשפחה לארץ ישראל,

מאהבת ארץ הקודש, והשתכנה בירושלים בשכונת נחלת ציון, שם רכשה בית. ר' שלום גר בבית זה עד יום מותו. למד תורה בתלמוד תורה השכונתי, ובגיל י"ב שנים הכניסו אביו לבי"ס בצלאל, שם למד צורפות בסדנתו של מייסד בצלאל, פרופ' בוריס שץ. בשנת תרע"ו (1916) גויס לצבא הטורקי, ערק כעבור זמן וירד למחתרת. נפצע קשה בשנת תרע"ח (1917/12/9), יום לפני כיבוש ירושלים, מפגיעת פגז ואיבד את שתי רגליו.

היה פעיל ציבור למרות נכותו, שימש יותר מארבעים שנה חבר בועד הכללי של הקהילה התימנית בירושלים ואף מזכיר הועד. הקים תלמודי תורה לילדי תימן, דאג להשיג תקציבים וילדים וסייע להקמת חברא קדישא לקהילה. הוא אישית קבע עיתים לתורה ואף העביר שיעורי תורה. אופיו היה נוח לבריות ונמנע מלהתערב בויכוחים ובסכסוכים בקהילה. היה מסור לפעילותו הציבורית ופעל לשם שמים.

בשנת תש"ח (1948) בזמן המצור על ירושלים מונה ע"י צבר יוסף, המושל הצבאי, להיות חבר בועדה שליד המושל הצבאי, ואף קיבל על כך תעודת הוקרה.

נפטר בירושלים בליל ש"ק, כ"ח בטבת תשמ"ב (1981).