קארה, שלמה בן מרי יוסף

מרי שלמה בן מרי יוסף קארה נולד בצנעא בשנת תקס"ד (1804). אביו מרי יוסף - הרב הראשי במחצית הראשונה של המאה הי"ט. שני אחיו הם מרי יוסף ומרי אברהם (ע"ע).

מצבו הכלכלי היה טוב, והיו לו שדות וכרמים בעיר אלקאבל לא הרחק מצנעא, לשם ברח בעת הצרות בצנעא.

היה תלמיד חכמים, ולאחר פטירת אביו בשנת תר"ט (1849) נבחר לרב ראשי וראב"ד. תחילה סירב, אך בהמשך לאחר הפצרות קיבל עליו את הבחירה. שימש בתפקיד עם הדיינים מרי יחיא הכהן ומהרי"ץ בן יעקב, ולאחר פטירתם שימש עם הדיינים מרי יוסף מנזלי ומרי אברהם צאלח. הייתה לו בקיאות עצומה בש"ס ובפוסקים כאביו, ושלט היטב בכה"י ובהשוואת השינויים בן כה"י לבין ספרי הדפוס.

מרי עמרם קורח כותב עליו:

"חוסן קומתו ויפי תארו מקסימים, שכלו הזך ודבר שפתיו חן והדר יביעון, שבתו על כס הרבנות וכל מעמד ומסיבה הוד מלכות חופף עליו. מחונן ענוים שופט בצדק דלים. שובר זרוע עריצים ומכתת רגל פריצים, מקורות כללי הדינים וסעיפיהם ידועים לו וסדורים בפיו, כקטן כגדול מעטרים אותו ביראת הכבוד והאהבה עם חברי בית דינו של אביו האחרונים הרב יחיא הכהן והרב יחיא בן יעקב צאלח העמידו קרן התורה הנהיגו את הקהילה בחסד ביושר וחמלה".

בימי מנהיגותו, משנת תר"ט (1849) עד לפטירתו בשנת תרמ"ט (1889), אירעו צרות רבות ליהודי צנעא: בשנת תרט"ו (1855) שלח מכתב סיוע לר' משה חנוך הלוי מעדן לאחר התעללות קשה ביהודי צנעא, בתי כנסת חוללו, ס"ת נשדדו, נשים נאנסו וילדים היו רעבים ללחם; בשנת תרי"ז (1857) הוא נלחם נגד עבריינים, ושלח מכתב המתאר את המצב הקשה אליו נקלעה יהדות צנעא, והוא הושלך לכלא בשל כך, בשנת תרי"ט (1859) התמוטטה יציבות השלטון לאחר מות המלך, היה מרד מסים וקבוצות שודדים פשטו על צנעא. מרי שלמה ורבים אחרים ברחו מצנעא, והוא ברח לקרית אלקאבל, מרחק שלוש שעות הליכה מצנעא, שם היו לו שדות וכרמים.

אירועים קשים היו גם בשנת תרכ"ה (1865) - אירעה מגיפת תולעים במעיים ורבים מתו במגיפה, עלילות דם בשנת תרל"א (1871) ועוד.

יציבות בשלטון הייתה בצנעא רק בשנת תרל"ב (1871), לאחר כיבוש תימן ע"י הטורקים בפעם השנייה. אז חזר מרי שלמה לצנעא ושימש "חכם באשי", הרב הראשי מטעם השלטון הטורקי. גם בתקופת שהותו בקרית אלקאבל, היה מגיע כל יום ראשון בחשאי לצנעא כדי לפסוק דינים ולהנהיג את הקהילה.

בשנת תרל"ד (1874) נגזרה גזירה חדשה על היהודים - לשאת על הכתף את החיילים הטורקים הפצועים לעיר הנמל חודידה, וכאשר היהודים התחמקו נחטפו ע"י הטורקים. הסבל היה נורא גם בגלל הקושי הפיזי ותנאי הדרך, ובמיוחד משום העובדה כי היהודים בתימן לא היו רגילים לשאת משא. רובם מתו בדרך.

בשנת תרל"ח (1878) הייתה שנת בצורת ומיעוט הכנסות, וחברי בי"ד חידשו את התקנה לצמצם בהוצאות החתונה. לאור המצב הקשה, החליטו מנהיגי הקהילה בצנעא לפנות לחכם באשי בטורקיה, כי ישלח נציג מטעמו לתימן השולט היטב בשפה ובתרבות הטורקית, כדי להקל על יהודי צנעא. נשלח לתימן החכם באשי, הרב יצחק שאול מטורקיה בשנת תרל"ו (1876). מרי שלמה קארה ומנהיגי הקהילה קיבלוהו יפה ושיתפו עמו פעולה, אך הוא נפטר לאחר מחלה בשנת תרל"ט (1879). אז חזרה ההנהגה למרי שלמה קארה. בית הדין בראשותו תיפקד גם בזמנו של הרב יצחק שאול.

מנהיגותו הייתה חזקה ונמשכה כארבעים שנה. לאחר מותו נוצר חלל מסוים, נפרצו פרצות בסדרי הקהל והחלו ללכת לערכאות גויים, הלשנות וכדומה. הוא כונה "ראיס אליהוד אלמשהור" - ראש היהודים המפורסם, כך כתוב בתעודה שנשלחה למושל המוסלמי מחוץ לתימן.

הוא חתום על שטרות ופסקי דין: בשנת תר"י (1850) הוא חתום עם הדיין מהרי"ץ בן יעקב: בשנת תרי"ד (1854) הוא חתום בקרית אלקאבל עם ר' סעיד אביץ' על מכירת קרקע, בשנת תר"כ (1860) עם מרי סעיד בן יחיא אביץ על מכירת קרקע, בשנת תרכ"ה (1865) הוא חתום עם מרי יחיא כהן ומרי חיים בן יוסף קורח, על אגרת סיוע ליהודי צנעא, עקב המצב הקשה, בשנת תרכ"ח (1868) עם מרי יחיא בן דוד צארום על מכירת חנות; בשנת תרל"ב (1872) הוא חתום עם מרי יוסף מנזלי בנושא סכסוך בבית כנסת מהרי"ץ בצנעא; בשנת תרל"ב (1872) חתום לבד בנושא שחיטה לציבור; בשנת תרל"ג (1873) עם מרי יוסף מנזלי על שטר חוב, בשנת תרל"ח (1878) עם הדיין מרי אברהם צאלח, בשנת תרמ"א (1881) הוא חתום עם חכמי צנעא על תשובות לחכמי וחברי בי"ד רדאע בראשות מרי יחיא עומיסי בעניין כשרות הריאה; בשנת תרל"ט (1879) הוא חתום עם הדיין מרי יוסף מנזלי, על פס"ד, הקשור לבית כנסת אלשיך בצנעא, בחודש מרחשון תרמ"ט (1888) הוא ובית דינו חתומים על תשובות לבי"ד מעזבה שליד דמת. בפולמוס הגדול האם מותר להספיד ביו"ט של גלויות, הוא פסק שרק הדרשה מותרת. הפולמוס התעורר לאחר פטירתו של מרי יחיא בדיחי ביו"ט ראשון של גלויות בחג הסוכות תרמ"ח (1887).

נפטר בצנעא, ביום רביעי, ח' באלול תרמ"ט (1889) עפ"י מרי עמרם קורח. מצאתי כת"י (ביל גרוס 171) של שו"ע עם פירוש שתילי זתים, אשר העתיק ר' יוסף בן אהרן כהן "מק"ק פה צנעא", ובעמוד השער כתוב, כי נפטר יום קודם: "מורי' סלי' (סלימאן) בן כב' הר"ר יוסף אלקארה אב ב"ד דק"ק צנעא יע"א, יום ג', ז' בו שנת בר לשטארות (תרמ"ט - 1889)".