קאפח, יוסף בן דוד*
מרי יוסף בן ר' דוד בן החכם באשי מרי יחיא קאפח, נולד בצנעא ביום שלישי י"ב בכסלו תרע"ח (1917).
התייתם מאביו בהיותו בן שנה, ומאמו, מרת נצ'רה בת ר' יחיא צאלח, בהיותו בן שש שנים. גדל בבית סבו ר"י קאפח, אשר נפטר בהיותו בן י"ד שנים. הלשינו עליו לשלטונות כי הוא יתום, וכמקובל בתימן רצו לאסלמו. כדי להצילו משמד, השיאו אותו בגיל ט"ז שנים לרבנית הצדקת מרת ברכה בת מרי יוסף צאלח, בת דודו אחי אמו. רעייתו, תבדל לחיים, מפורסמת כאחת מגומלות החסדים הגדולות ביותר, וזכתה להוקרה ולפרסים רבים, וביניהם פרס ישראל.
למד תורה אצל מרי שלום קורח ומרי יחיא נסים מנצורה, ובעיקר אצל סבו. לאחר פטירת סבו, נלקח לחסותו של מרי יחיא אביץ', אשר קבע אתו לימוד קבוע בתלמוד הירושלמי. במקביל, החל להעביר שעורי תורה בבית המדרש, ולמלא את מקום סבו. בתימן, ובשנים הראשונות לחייו בארץ, התפרנס ממלאכת צורפות, היא מלאכת אבותיו.
ביום ראשון כ"ח באב תש"ג (1943), בהיותו בן כ"ה שנים, הגיע לארץ. תחילה התיישב בת"א, ובהמשך בירושלים. החל ללמוד בישיבת מרכז הרב ובמכון הרי פישל.
בשנת תש"י מונה לדיין בבי"ד האיזורי בת"א, ושנה מאוחר יותר בירושלים. בזכות חכמתו וכשוריו מונה בשנת תש"ל לחבר בבית הדין הגדול לערעורים, ושמש בתפקיד עד לפרישתו לגמלאות, בשנת תשמ"ח. משנת תשכ"ט עד תשנ"א היה חבר במועצת הרבנות הראשית. בכל שנות חייו התרכז כולו בעבודתו כדיין וביצירותיו התורניות. הוא לא עסק בפעילות ציבורית או בעסקנות וקידום אישי, ואף לא עסק בנושא הקבלה, כפי שהנושא העסיק את סבו. הוא נהג בדיוק כמסורת תימן והרמב"ם. נהג בצניעות מופלגת, התרחק מחמרנות גשמית, סייע לכל מי שפנה אליו בתשובות וביעוץ כללי, ואף איפשר לכל מי שפנה אליו לעיין בכתבי היד הרבים שברשותו. ענה באופן מיידי לשואליו, והתרחק משאלות שנויות במחלוקת ומקבלה מעשית.
נחשב לדייקן וחרוץ ביותר. היה מומחה בכל תחומי היהדות ולא הסתפק בתחום אחד. שקדנותו בלימוד היתה לשם דבר. פתר בעיות רבות של נשים עגונות, אשר בתי הדין האזוריים התקשו בהן.
הוא מהכותבים הפוריים ביותר. חיבר קרוב לשבעים ספרים ומאות מאמרים. נחשב לגדול פרשני הרמב"ם וגדול חכמי תימן בדורותינו. בזכות חכמתו ושליטתו המלאה בשפה הערבית - יהודית, הוא הגיע לדרגה שרק בודדים הצליחו להגיע אליה, והיא שליטתו בחיבורי הרמב"ם ורס"ג ואחרים. כידוע, חלק מחיבוריהם נכתבו במקור בשפה הערבית יהודית, ולכן כל הלומדים נאלצו להשתמש בתרגומים משובשים. יתרון עצום נוסף היה לו, והוא נעזר בכתבי היד התימניים הנחשבים למדויקים ביותר.
חיבוריו עוסקים בתרגום, בההדרה, ובפירוש מקורי לחיבורי רס"ג, רמב"ם ואחרים. תרגם את ספרי רס"ג: הנבחר באמונות ודיעות, היצירה ופירושיו לכתובים ועוד. ההדיר את שו"ת הראב"ד וספרו בעל הנפש, שו"ת הריטב"א, שו"ת הראב"י אב"ד, חובת הלבבות לרבינו בחיי, ספר הכוזרי ועוד. ואולם, גולת הכותרת של יצירתו היא תרגום ופירוש כל חיבורי הרמב"ם. תרגומו המצוין לפירוש המשניות משנת תשכ"ג ואילך הלהיבה רבים מאוהבי הספר, והרב מימון לחץ עליו שיתרגם את כל חיבורי הרמב"ם, כדי שמוסד הרב קוק יוציא לאור.
לאחר פרישתו לגמלאות, הצליח להתמסר לפרויקט החשוב ביותר, ההדרה ופירוש למשנה תורה לרמב"ם, עפ"י כתבי היד התימניים. סידרת ספרים זו, כוללת כ"ג כרכים, ויצאה לאור בקרית אונו בשנים תשמ"ד - תשנ"ב, ע"י מכון משה בראשות הרב רצון ערוסי, רב העיר.
הוא הצליח בפעמים רבות להראות, כי קושיות רבות, אשר הקשו על הרמב"ם אינן קושיות כלל, שכן המקשים השתמשו בנוסח משובש או בתרגום לא מדויק. הוא היה נאמן בכל מאודו לנוסח כתבי היד התימניים, יותר מכל כת"י אחרים, ובודאי יותר מנוסח הדפוס.
מהדורתו לרמב"ם מחולקת לארבעה חלקים, א' קביעת הנוסח המדויק תוך כדי השוואה לנוסחים אחרים. ב' פירוש מלוקט לרמב"ם מכשלוש מאות פירושים לערך. ג' פירושים וחידושים מקוריים, וד' פסקי הלכות ומנהגי תימן.
הוא ההדיר רבים מספרי חכמי תימן הקדמונים, כמו: גן השכלים למרי נתנאל בירב פיומי, מדרש מאור האפילה לר"נ בן ישעיה, שו"ת רבי שלמה חוטר, מדרש הביאור לר"ס ד'מארי, נביאים ראשונים למרי אברהם בן שלמה, ועוד.
חלק ניכר ממאות מאמריו רוכזו בשני כרכים של הספר כתבים בעריכת יוסף טובי.
זכה בפרסים רבים: פרס ישראל בשנת תשכ"ט, פעמיים בפרס מימון, פרס ביאליק, ועוד רבים. הוא שמש נשיא הקהילה התימנית בירושלים.
נפטר בירושלים במוצאי צום י"ז בתמוז תש"ס.