צפירה-הפרצי, יוסף בן סעדיה

מרי יוסף בן סעדיה הפרצי-צפירה היה מחכמי מרכז תימן בסוף המאה הי"ט. נולד, להערכתי, בעיר תנעם שבמרכז תימן באמצע המאה הי"ט. בשנת תרמ"ב (1882) העתיק את הספר "אוצרות זהב" בעיר תנעם. הספר הוא קובץ, ובו תיקון ליל פסח, סדר ספירת העומר, אזהרות לשבועות, תיקון סליחות, הושענות ושמחת תורה, "תיקון תפילה" מלוקט מכוונות האר"י, לוחות עיבור שנים ועוד, כולל פירוש עץ חיים למהרי"ץ. בשער הספר כתוב: "נעתק פה תנעם... שנת אעלה בתמ"ר (תרמ"ב --1882)".

בקולופון דף רלז, א' כתוב:

"ותהי השלמת מלאכת הקודש ביום ב' ט"ו לחודש אב... שנת בקצ"ג (לשטרות, תרמ"ב - 1882)... אני הכותב... יוסף בן לא"א סעיד בן יוסף הפרצי-צפירה".

בכתב היד רשימת בעלים: "זכה וקנה זה הספר יחיא בן עמראן אלקפואני" (דף א, ב'), "הדא אלכתאב חק סעיד בן יוסף צפירה" (דף ב', א'). בראש החיבור חותמת מהבעלים: "יוסף בן סעדיה צפירה ס"ט בירושלים ת"ו". משמע, שכה"י היה בידי המחבר גם לאחר שעלה לגור בירושלים.

בשנת תרמ"ה (1885) היה בצנעא, והעתיק את ספר השחיטה והבדיקות מקור חיים למהרי"ץ בן יעקב.

בשנת תר"ן (1890) עלה לארץ עם קבוצת עולים מצנעא, ורובם מהעיר מנאכ'ה שבהרי חראז מדרום מערב לצנעא. בירושלים המשיך להשלים את ספרי אביו, כסף צרוף, שני כרכים, שהוא ליקוטים ודרושים קבליים לתורה.

בירושלים התפרנס מכתיבת ספרי סת"ם. כתיבתו לא הייתה מהנאות ביותר, אך רבים הזמינו אצלו תפילין ומזוזות בזכות חסידותו וקדושתו. מצבו הכלכלי היה קשה, וסירב לקבל תמיכה, למרות שלמד בישיבת המקובלים "בית אל". עיקר לימודו היה בלימוד הקבלה ופחות בלימוד בעיון של הש"ס והפוסקים.

בשנת תרפ"ב (1922) הסמיך לשחיטה את ר' משה בן אברהם חיבי, ואחריו חתום מרי דוד בן סעדיה קאפח. הוא פעל להוציא לאור את ספרו של אביו, וביום כ"ז בטבת תרצ"א (1931) כתב לו הרב אברהם הכהן קוק הסכמה לספר. הסכמה לספר כתב גם מרי שלום אלשיך הלוי, בד' תשרי תרצ"ב (1931).

נפטר בירושלים לאחר שנת תרצ"ב (1931).