צעדי, סעדיה בן שלמה

מרי סעדיה בן שלמה צעדי נולד בצנעא סביב שנת תכ"ה (1665). הוא אחיו של מרי יהודה בן שלמה צעדי, מגדולי חכמי צנעא במחצית הראשונה של המאה הי"ח, ואשר נולד בשנת תכ"ה (1665).

הוא התפרסם בזכות חיבורו @44"דופי הזמן"@55, העוסק בתוכחות על המצב הרוחני והדתי הקשה בו נקלעה קהילת יהדות צנעא בעקבות גלות מוז"ע. מצב קשה זה נמשך עד הרבע הראשון של המאה הי"ח.

הספר חובר בשנת תפ"ו (1726), ובו תיעוד היסטורי חשוב ביותר על מאורעות שנים אלו. הספר עוסק באירועים משנת בכ"ח לשטרות (תע"ז - 1717) ומסיים בשנת בל"ז לשטרות (תפ"ו - 1726). רוב הספר עוסק בשנים תפ"ד-תפ"ו (1724-1726), שנות רעב ובצורת וגזירת שמד. הוא מתאר גם את צרותיו האישיות, בנו בכורו יוסף ובתו חנה מתו בשנים אלו, והאסונות דכאוהו.

חיבור זה הוא הקדום ביותר שנכתב בתימן, העוסק בעיקר בתולדות יהודי תימן. חכמי תימן לא עסקו בהיסטוריה, ראו בזה בזבוז זמן והעדיפו לעסוק בלימוד תורה. המצב הקשה והירידה הרוחנית הם אלו שגרמו למרי סעדיה לכתוב את החיבור.

הוא מגדולי החכמים בצנעא במחצית הראשונה של המאה הי"ח, ונראה, כי לא נשא בתפקיד רשמי בחיי הקהילה. בקיאותו הגדולה בש"ס, במדרשי חז"ל, בקבלה ובמוסר הייתה גדולה. הוא מתאר מצב קשה אליו נקלעה יהדות צנעא כתוצאה מגלות מוז"ע, בו המוסלמים ניצלו את הרעב כדי לאסלם יהודים, ואלו הגיעו עפ"י הערכתו לכשבע מאות וחמישים איש. הוא מתאר את חוסר היכולת של המנהיגות הדתית לטפל במצב. תיאור קשה זה מאוד לא אופייני לתימן, ומכיוון שחשש כי לא יאמינו לתיאוריו, לכן החתים שני חכמים על חיבורו, מרי פנחס בן שלמה הכהן ומרי יהודה צעדי אחיו, שני המנהיגים שלא נמנו עם הנשיא וחברי בית הדין, והתנגדו לשינוי נוסח המנהגים בתפילה.

נפטר בצנעא, להערכתי, לקראת סוף המחצית הראשונה של המאה הי"ח.