חכם באשי ומייסד תנועת "דרדעה", צנעא, מאה י"ט-כ'
מרי יחיא בן שלמה בן שלום קאפח נולד בצנעא בשנת תר"י (1850). התייתם מהוריו בילדותו וגדל על ברכי זקינו. למד תורה אצל גדולי החכמים בצנעא ובעיקר אצל מרי חיים קורח בכניס אלשיך.
התפרנס מצורפות, שאותה למד מסבו, ואף שיכלל שיטות עבודה, ולמרות זאת מצבו הכלכלי היה קשה. רוב זמנו השקיע בלימוד תורה. הוא היה בעל זכרון והבנה עמוקה וחריפה, וכבר בצעירותו נחשב לאחד מגדולי למדני ש"ס ופוסקים בצנעא.
בגיל כ"ה שנים הוסמך להוראה, והחל לענות לשואלים מצנעא ומכל רחבי תימן. בשנת תר"ל (1870) הוסמך לשחיטה ע"י רבו, מרי חיים קורח.
הוא חתום על תשובות ופסקי דין רבים מטעם הישיבה הכללית בצנעא, ונראה, כי בחלק מהזמן הוא היה הדמות המרכזית. הוא חתום בשנים תרמ"ד (1884) ותרמ"ו (1886).
בשנת תרנ"ב (1892) פתח לו בית כנסת ובית מדרש, שם החל ללמוד תורה בערבים ובלילות, ושם פיתח את שיטתו בלימוד בעיון ש"ס ופוסקים ובפעילותו הציבורית כדלקמן.
בשנת תרנ"ט (1899) התפטר החכם באשי, מרי שלום בן יחיא גמליאל, ומרי יחיא קאפח נבחר לחכם באשי במקומו. כיוון שהיה תלמיד חכמים תמים וישר שהאמין ביושרם של אנשים, לא חשד כי חלק מנבחרי הציבור מעלו בכספי מס הג'יזיה, וכאשר נודע הדבר הושלכו חלק מנכבדי הציבור למאסר, ואילו הוא ניצל בקושי ממאסר רק בזכות העובדה, כי היה מפורסם בניקיון כפיו. קשיים רבים היו לו במסגרת תפקידו. ההבטחה כי יקבל משכר השחיטה לא קוימה, הדיין מרי אברהם צאלח והקצבים התנגדו, ובסכסוך הכריע המושל לטובת מרי אברהם צאלח. הובטח לו ללמד תינוקות, והוא אכן התפטר מתפקידו לאחר כחצי שנה בשנת תר"ס (1900) והחל ללמד תורה לתשב"ר.
מאמצים רבים עשה כדי ללמוד את ספרי רבותינו שנכתבו במקור בשפה הערבית ובעיקר ספרי רס"ג והרמב"ם. בבית המדרש שהקים בנה מסגרות לימוד, הן בתחום זה והן בתחום של לימוד השכלה כללית ומדע, במקביל ללימוד תורה בעיון. התנגד לשיטת הלימוד שרווחה בתימן להתעסק עם אגדה וקבלה. הוא עסק גם בבלשנות שפות זרות כמו עברית וטורקית. הוא עמד בקשרים עם קהילות יהודיות רבות הן בתימן והן מחוץ לתימן, והתכתב עם הרב אברהם קוק מא"י ועם הלל צייטלין בנושאי קבלה ועוד.
באופיו היה חכם משכיל ולוחם. הוא ניסה להכניס תיקונים בחיי החברה היהודית בתימן: בהלך המחשבה, בדרכי הלימוד, לימוד בעיון, לא שם דגש על שינון בע"פ טקסטים, התנגד לאמונות תפילות כמו קמיעות, סגולות וכדומה.
פרסומו הגדול בא לו לאחר שהקים את תנועת דרדעה - דור דעה. בשנת תרע"ג (1913) פרסם מספר ספרים וקונטרסים, בהם טען, כי הקבלה פוגמת באמיתות ייחוד השם ומביאה לידי שיתוף בעבודת הבורא, בעוד שעפ"י האמונה הקב"ה הוא יחיד שברא את עולמו. הוא ביקש לסתור את אמיתות הקבלה וקדמותה, וטען, כי את ספר הזוהר לא חיבר התנא רבי שמעון בר יוחאי אלא נכתב בתקופה מאוחרת יותר. טענות אלו אינן חדשות בעולם היהודי, וויכוחים אלו היו גם באשכנז, ואף היום קיימות גישות שונות, מה המשקל שיש לתת לקבלה כאשר היא מנוגדת לספרי הפוסקים המפורסמים כמו רמב"ם ושו"ע.
הוא חיבר את הספר @44"מלחמות השם"@55 (ירושלים תרצ"א) וכן את הקונטרס @44"דעת אלהים"@55 (ירושלים תרע"א), שהוא השלמות לספר מלחמות השם, כדי לפרסם את שיטתו, ובשנת תרע"ד (1914) פרסם את הקונטרס @44"עמל ורעות רוח"@55.
ספרו עורר סערה גדולה בצנעא ומחלוקת עצומה התרחשה - חלקם תמכו במרי יחיא קאפח כמו הדיין מרי יחיא אביץ', אך רובם תמכו ברב הראשי מרי יחיא יצחק הלוי, מרי סעדיה עוזרי ועוד. חסידי הקבלה כונו ה"עקשים" - המתעקשים לשמור על הקבלה, וחסידי ר"י קאפח "דרדעה" - דור דעה. המחלוקת לא הוכרעה בקהילה ופעמים רבות פנו לשלטון המוסלמי. יהודים רבים משני המחנות הושלכו לכלא. מחלוקת זו יצאה מחוץ לצנעא ליישובים שהיו בהם יוצאי צנעא כמו העיר מנאכ'ה. רוב מוחלט של חכמי צנעא נמנו עם העקשים, ובספר אמונת ה' חתומים מרי עמרם קורח ורוב חכמי צנעא.
יש הטוענים, כי הרקע למחלוקת החל בשנת תרמ"ח (1888), כאשר נפטר מרי יחיא בדיחי ביו"ט של גלויות בחג הסוכות. התעורר ויכוח בין החכמים האם מותר להספיד ואף לערוך שבע מעמדות ומושב. מרי שלמה קארה, הרב הראשי ומרי יחיא קאפח התנגדו, ואילו הדיינים מרי יוסף מנזלי ומרי אברהם צאלח תמכו.
מרי יחיא קאפח דגל בחזרה למסורת תימן הקדומה, ולכן צמצם את השפעות ספרי הדפוס אשר השפיעו רבות בתימן במאות השנים האחרונות בתחומי ההלכה, המנהג והקבלה.
מאמצים גדולים עשה בהעתקת כתבי יד עתיקים ונדירים. עסק באופן אישי בהעתקת ספריו וזירז את תלמידיו הרבים לנהוג כן.
תלמידיו רבים וביניהם בנו - מרי דוד, נכדו - מרי יוסף קאפח מירושלים, הנחשב היום מגדולי החכמים בעם היהודי כולו וגדול למדני ספרי הרמב"ם. כמו כן תלמידיו: מרי עמרם קורח, מרי שלום קורח, מרי אברהם הכהן, מרי משה צארום, מרי רצ'א-רצון צארום, מרי חיים כסאר - מחבר הפירוש שם טוב לרמב"ם, מר ישראל ישעיהו ז"ל - יו"ר הכנסת לשעבר, ועוד תלמידים רבים אשר שימשו רבני קהילות, דיינים וכדומה.
רוב תורתו העביר לנכדו, כולל כתבי יד חשובים ונדירים. חשובה לציון רשימתו הביבליוגרפית @44"דברי צדיקים וזכרונם בתימן"@55 - בה פירט חיבורים ושרידי חיבורים של חכמי תימן שהגיעו לידיו. נחשב לגדול למדני התלמוד והרמב"ם.
נפטר בצנעא במנחה של שבת סדר ויצא, י"א בכסלו תרצ"ב (1931). ספר לזכרו והספדים עליו יצא לאור בבית שמש תשכ"ג. הספר הוא אגרת בוכים שכתב מרי שלום יחיא קורח.