צארום, חלקיה בן מרי יחיא

מרי חלקיה בן מרי יחיא בן דוד צארום היה מחכמי הישיבה הכללית בצנעא במחצית השנייה של המאה הי"ט. נולד, להערכתי, לקראת אמצע המאה הי"ט. אביו היה מחכמי צנעא (ע"ע).

הוא התכוון לעלות לא"י בשנת תרמ"א (1881) עם קבוצת העולים של אעלה בתמ"ר (תרמ"ב - 1882). יחד עם אביו ר' יחיא, מכרו את כל רכושם והגיעו לעיר הנמל חודידה, שם שהו חמשה חודשים בהסגר בתנאים קשים עם כל העולים לא"י. בחודש טבת תרמ"ב, דצמבר 1881, בוטל ההסגר, ורוב קבוצת העולים נסעו לא"י, אך הוא ומשפחתו חזרו לצנעא. עפ"י עדות ר' יוסף מצ'מוני, ר' יחיא אביו היה זקן מופלג וכאשר ראה את גלי הים הגבוהים פחד וחזר לצנעא.

מרי חלקיה התפרנס ממקצועו סופר סת"ם אומן. הוא ואביו חתומים על מכתב העולים ביום ה' בכסלו תרמ"ב (1881), אשר הועבר לחברת כי"ח באמצעות לוצ'יאנו. ידועים שניים מבניו, נתן וסעדיה (ע"ע).

הוא היה מחכמי הישיבה הכללית בצנעא. הוא חתום עם חברי הישיבה בשנת תרמ"ג (1883) בנוגע לשתי קופות הצדקה, ובשנת תרמ"ו (1886) הוא חתום עם חברי הישיבה על תקנת ציבור.

יהודה לוי נחום פרסם קולופון מתוך פירוש להגדה שהעתיק. העמוד מלווה בציורים ומעוטר, אך מבדיקה מדוקדקת ניתן לזהות, כי הסופר הוא ר' נתן בנו (ע"ע), כפי שכתוב במפורש בצורה מעוטרת "ספרא חלשא ומסכינא זעירא וחבירא נתן בן כה"ר חלקיא יצ"ו...".

נפטר בצנעא ברעב של שנת תרס"ה (1905).