עראקי, שלום בן יוסף הכהן*
מרי שלום בן יוסף כהן עראקי נולד בצנעא בשנת תר"ב (1842) בערך. הוא היה מקבוצת העולים לא"י אשר מנתה מאות משפחות. הם התעכבו כחמשה חודשים בעיר הנמל חודידה, ולאחר תלאות עלה עם אביו אחיו שלמה וחיים והגיעו לירושלים בראשית חודש ניסן תרמ"ב (1882). בהנהגת הקהילה שמשו מרי יוסף עראקי ומרי יחיא צארום. בשנת תרמ"ד (1884) נפטר מרי יוסף עראקי, ומרי יחיא צארום שמש ראב"ד בחברת מרי שלום עראקי ומרי יוסף מסעוד. בשנת תרע"ז (1917) נפטר מרי יחיא צארום, ובראש הרכב בי"ד ורב ראשי לקהילה התימנית בירושלים שמש מרי שלום עראקי עד לפטירתו. בשנים אלו שמש עם מרי שלום בן יוסף אלשיך ומרי דוד בן מרי סעדיה קאפח.
הוא התפרנס בכבוד וברווח ממקצועו ואומנותו כצורף, ורבים הזמינו אצלו עבודות בשל מומחיותו.
מתורתו ידועים לנו פסקי דין, הגהה לתאג', שאלות ותשובות ועוד.
מצאתי כתב יד (כת"י בהמ"ל 4756) בו העתיק סידור, להערכתי, באמצע המאה הי"ט. כה"י הוא סידור עץ חיים שערך מהרי"ץ, בכתיבה מרושלת מעט, ומתאימה לכתיבה של נער שכתב סידור כשלב בלימודים. בסוף הסידור כתוב "כתבתיו ואני בן י"ב שנה" וחתימה מסולסלת. ובחתימה זיהיתי את המילים "סאלם בן יוסף עראקי".
בכה"י קס"ג דפים. נראה, א"כ, כי הוא כתב את הסידור בילדותו בהיותו בן י"ב שנים, בשנת תרי"ד (1854) בערך.
הוא חתום על התאג' הראשון שנדפס בירושלים לחומש בראשית, ושימש מגיה לכרך השני עם ר' שלום בן יחיא כסאר ויחיא בן שלמה עראקי, בשנת תרס"א (1901). הכרך השני מאופיין בנטיה למסורת השאמי.
הוא כתב פירוש לתפסיר רס"ג @44ידי שלום@55 - פירושים ודקדוק לשון וגירסאות.
הוא חתום על פסקי דין ותשובות בירושלים בשנת תרע"ד (1914), עם מרי אברהם נדאף ומרי דוד קאפח, לשאלות חכמי העיר רדאע. בשנה זו הוא חתום על תקנות נשואין בירושלים בתפקידו ראב"ד, עם מרי שלום יוסף אלשיך ומרי אברהם חיים נדאף. הוא חתום גם על שטר של ס"ת בשנת תרע"א (1911) לישי בן סעיד ג'מל.
הוא חתום על מכתב ביום שלישי ד' במרחשון תרע"ד (1913), יחד עם חברי בי"ד של הקהילה. הוא חתום ראשון, ואחריו: מרי יוסף בן סעיד הלוי נהארי ומרי דוד בן סעיד קאפח. במכתב הם מבקשים למנוע את פיטורי הצורפים התימניים מבי"ס בצלאל.
הוא תמך בהקמת בית דין עצמאי לקהילה התימנית בניגוד לחבירו מרי יחיא צארום שתמך בשילוב עם הקהילה הספרדית.
הקהילה התימנית בירושלים מנתה בשנת תרס"א (1901) קרוב ל-300,2 נפש, ובשנים לאחר מכן הגיע עד לכ- 874,2 נפש.
נפטר בירושלים בשנת תרע"ז (1917).