נדאף, שלמה בן אברהם

מרי שלמה בן אברהם נדאף נולד, כנראה, בצנעא לקראת סוף המאה הי"ט. הוא היה שד"ר מטעם הקהילה התימנית בירושלים, היה שליח בי"ד צנעא ועוד.

הוא עלה לארץ והתיישב בירושלים קודם לשנת תרע"ג (1913), שכן בשנה זו הוא קיבל מינוי מטעם הקהילה בירושלים, ונסע לתימן לאסוף תרומות לקהילה בירושלים. יתכן, ועלה לארץ רק בשנת תרע"ג (1913), בהסתמך על העובדה, כי בשנת תרע"ב (1912) הוא נמצא בישובים בדרום תימן בשליחות בי"ד צנעא, ושם הסמיך שוחטים ופיקח על השוחטים ותיקן תקנות בישובים שונים בדרום תימן, וביניהם הערים דמת ואלצ'אהרה. בין התקנות שתיקן: לאסור על נשים להוציא חלק משער הראש - "פוני", אופנה שחדרה בהשפעת הנשים המוסלמיות, אלא על הנשים לכסות את כל שער ראשן כפי שהיה מקובל בתימן.

לא ידוע מתי חזר משליחותו, והאם יצא לשליחות נוספת. מ"מ, בשנת תש"ז (1946) הוא נמצא בערי חראז בדרום מערב לצנעא, והוא חתום על אישור קבלת כספי הסיוע לעניים אשר שלחה התאחדות התימנים בישראל. התאריך הוא יום חמישי, כ' במרחשון תש"ז (1946), וחתומים עמו מנהיגי העיר מנאכ'ה, רב העיר מרי גיאת, ושני המנהיגים והגבאים: מרי שלום בן אברהם עוזרי ומרי חיים ימיני. סכום הסיוע הוא קל"א ורבע ריאל.