משרקי, דוד בן שלמה

מרי דוד בן שלמה משרקי-מזרחי נולד בצנעא בשנת תנ"ו (1696), לא ידועים עליו פרטים ביוגרפיים רבים. היו לו לפחות שני בנים, שהידוע ביניהם הוא הדיין מרי יחיא משרקי (ע"ע).

הוא מייסד נוסח השאמי בצנעא ובמרכז תימן, והוא הראשון אשר הכיר בספר השו"ע, ספר הלכה המרכזי בתימן המחליף את הרמב"ם. בר הפלוגתא החריף שלו ושל בנו הדיין מרי יחיא משרקי היה תלמידו-חבירו מהרי"ץ, ולמרות יחסי הידידות ביניהם, מהרי"ץ מייצג את השיטה הנגדית - המכונה נוסח הבלדי.

הוא היה תלמידו של הדיין מרי צאלח. הוא לא נשא בתפקיד רשמי, ולמרות זאת הוא היה מראשי החכמים באמצע המאה הי"ח. הוא היה מנהיג בית הכנסת של נגיד הקהילה מרי שלום עראקי. שני תלמידיו המפורסמים הם מהרי"ץ ובנו הדיין מרי יחיא.

בשנת תק"ד (1744) הוא כתב פירוש לשו"ע או"ח בשם "שתילי זתים". הוא כתב גם פירוש חלקי לטור יו"ד עד סימן ק"י, תשובות וחידושים לשו"ע או"ח. פירושו ליו"ד נקרא "ראשי בשמים" או "שתילי זתים". גם תשובותיו וגם חידושיו נקראים בשם "רביד הזהב".

מרי דוד משרקי הוא החכם הראשון מתימן הכותב במפורש לפסוק הלכה עפ"י השו"ע. בהקדמה לשת"ז הוא מתאר את המבוכה אשר הייתה בתימן, ועל הסיבות למעבר מפסיקה עפ"י הרמב"ם לפסיקה עפ"י השו"ע. הוא כותב, כי נהגו עפ"י הרמב"ם "כי סיפרי זולתו מהמחברים ז"ל לא נמצא אצלם". לאחר שהגיעו ספרי דפוס רבים ובעיקר הפרשנים הגדולים של השו"ע כמו: מ"א, ט"ז, פר"ח, כנסת הגדולה, ראה כי ר"י קארו נחשב כגדול הפוסקים האחרונים, וכי מנהגי השו"ע פשטו בכל תפוצות ישראל, לכן הכריע כי גם בתימן יש לנהוג כמותו.

הוא כתב את הפירוש לשו"ע במספר מהדורות המהדורה הראשונה נכתבה בשנת ת"ק (1740) בערך, ובה שילב את פירושו בגוף דברי השו"ע. במהדורה זו העתיק את כל הגהות הרמ"א. מהדורה זו לא פתרה את המבוכה שהייתה בתימן, וע"כ החליט לכתוב מהדורה שנייה ובה ערך שני שינויים: ראשית, הוא הפריד בין דברי השו"ע לבין הפירוש כדרך כל פרשני השו"ע. שנית, הוא השמיט את הגהות הרמ"א החולקות על דברי השו"ע או הגהות שאין נהוג כמותן בתימן, זאת כדי למנוע בלבול בקרב הלומדים בין דברי השו"ע לדברי הרמ"א. מהדורה זו כתב בשנת תק"ד והיא המהדורה המפורסמת. בשלב מאוחר יותר, חשש שהשמטות חלק מהגהות הרמ"א יתפרשו חלילה כפגיעה בכבוד הרמ"א, ולכן ציווה לתלמידיו לתקן את מהדורה ב'. במהדורה ג' הוא ביקש לכתוב את כל הגהות הרמ"א, אלא שאת ההגהות אשר הושמטו במהדורה ב' יש לסמן, כדי שהלומדים יבחינו שאין לנהוג כמותן בתימן*.

בשנת תקי"ח (1758) העתיק תלמידו מהרי"ץ את פירושו ליו"ד עפ"י מהדורה ג', ושם הוא כותב בכתב קטן יותר ובסוגריים, את ההגהות אשר הושמטו במהדורה ב'.

בפירושו לשו"ע או"ח הוא מרבה להזכיר את הלבוש, ואילו בפירושו ליו"ד הוא מרבה להזכיר את הפר"ח. רוב מקורותיו לקוחים מן הפוסקים האחרונים, ואין הוא מרבה להסתייע בפוסקי אשכנז הראשונים. הוא גם ממעט להביא את דברי המקובלים, והשפעת הקבלה עליו הייתה הקטנה ביותר מבין חכמי תימן.

בפירושו לשו"ע הוא מגן בכל מאודו על ר"י קארו, והוא נדחק לתרץ את דבריו אעפ"י שרוב פרשני השו"ע כתבו כי נפלה טעות סופר. הוא לא הרבה להתייחס לדברי חכמי תימן, ופרט לנושא שחיטה וטרפיות הוא מתעלם כמעט לחלוטין מחכמי תימן. זהו גם יחסו למסורת תימן. הוא דחה את הטענה כי בתימן שרדו מסורות עתיקות, ותמיד הוא תומך בשו"ע ובאחרונים אם הייתה אי התאמה בין דבריהם לבין מסורת תימן. רק לעתים רחוקות הוא תומך במסורת תימן, זאת רק אם ראה שכל יהודי תימן אחידים במסורת זו. אם ראה שישנם מנהגים שונים בתוך יהדות תימן תמך תמיד בדברי השו"ע.

בידינו נותרו כ"ד תשובות, והן התשובות הראשונות המופיעות בתשובות המודפסות. חלק מהתשובות כתב קודם לשנת תק"ד והן מוזכרות בתוך ההקדמה לשת"ז, וחלק מאוחרות יותר. תשובה אחת נושאת את שנת תקי"ב (1752). החידושים לשו"ע נכתבו תוך כדי הפירוש שת"ז. בכתבי היד גם התשובות וגם החידושים מכונים "רביד הזהב".

השפעתו בולטת מאוד עד היום בקרב יוצאי תימן, ומרי יוסף צובירי, הרב הראשי ליהודי תימן במרכז הארץ מייצג באופן כללי את שיטתו ומנהגו של מרי דוד משרקי ובנו מרי יחיא. מרכזו בצנעא היה בבית כנסת אלאוצטא.

עליו ועל תורתו יצא ספר שלם ע"י כותב שורות אלו.

נפטר בצנעא בי"ד בתמוז בשבת בזמן המנחה, בשנת תקל"א (1771).