מנצור בן דניאל
ר' מנצור בן דניאל ידוע לנו מפיוטים שחיבר. הוא חי במחצית השנייה של המאה הי"ב בתימן ולא ידוע היכן. הוא אולי בנו של ר' דניאל בר' פיומי מתקופה זו.
שני החכמים הללו - ר' מנצור ור' דניאל - חיברו פיוטים, והם היחידים שפיוטיהם הוכנסו לפיוטים שבתוך סידורי תימן העתיקים, שהיה בהם מדור מיוחד לשירים. מדור השירים שבסידורים העתיקים עד לסוף המאה הי"ז היו בעיקר מגדולי המשוררים הספרדים. בסידורי תימן מהמאה הי"ח ואילך הוצא מדור השירים מהסידורים, והחלו להיכתב כחיבור עצמאי - דיואן.
היו ניסיונות להכניס פיוטים של משוררים תימנים לתוך סידורי התפילה כחלק מהתפילה, אך רובם נכשלו בין הניסיונות: שירי מרי יחיא אלצ'אהרי שחלק נכנסו לתוך כתר מלכות ביו"כ, שירי ר' ישראל בן יוסף שכתב את פיוטי אביו מרי יוסף בן ישראל, מהרי"ץ ששילב בסידור שערך את הסליחות שחיבר סבו הדיין מרי צאלח ועוד. חלק מפיוטיו של ר' מנצור בן דניאל פורסמו, ומהרי"ץ בסידורו, חלק ב' (דף קנא-קנב) שילבם בתוך הפיוטים הנאמרים ביו"כ: "מלך במעוניך" ו"לשערי חסדיך".
יוסף טובי פרסם פיוט נוסף "למי אקרא" עפ"י שלושה כתבי יד מאוחרים. בפיוט ניכרת השפעת הפיוט הספרדי, בכל הצלעות שש או שבע תנועות בשיטת משקל התנועות. כל חריזה מסתיימת בפסוק מקראי שבסופו החרוז "ני". סימן הפיוט: למנצור בן דניאל יזכא.