כסאר, שלום בן יחיא*

מרי שלום בן יחיא כסאר נולד בצנעא בשנת תרל"ו (1876). בהיותו בן שש שנים עלה עם משפחתו לירושלים בעליית אעלה בתמ"ר בשנת תרמ"ב (1882). עקב הקשיים הגדולים חזר אביו לתימן והוא נשאר עם אמו בירושלים. בגיל עשר למד תורה אצל מרי יחיא צארום, ובהמשך למד אצל דודו מרי שלום יוסף עראקי. התפרנס מחייטות שלוש שנים, מצורפות ארבע שנים ואח"כ עסק בחקלאות, באדמות שליד שכונת שמואל הנביא בירושלים. אחר נישואיו התפרנס מכתיבת ספרי סת"ם.

הוסמך לרבנות ע"י הרב הראשי לישראל הרב הרצוג והרב חרל"פ. סירב לקבל תפקיד או שררה, ורק לאחר שרבו מרי יחיא צארום נפטר, החל ללמד תורה בבית הכנסת של דודו, מרי שלום עראקי, ובבתי הכנסת חנוך והגורל. שימש ראש ישיבת מקור חיים בירושלים.

לאחר פטירת הראשל"צ הרב יעקב שאול אלישר בכ"ח בתמוז תרס"ו (1906) נתפלגה הקהילה התימנית בירושלים. מרי שלום עראקי, מרי שלום אלשיך ומרי אברהם נדאף דחפו לעצמאות הקהילה התימנית מהקהילה הספרדית, ואילו מרי שלום כסאר ור' יחיא דאר הלכו בעקבות רבם ר"י צארום, והעדיפו את החסות של הקהילה הספרדית.

הוא כתב זכרונות על עליית יהודי תימן בשנת תרמ"ב, ואשר התפרסמו בקובץ הראל.

נפטר בירושלים בחודש תמוז תשכ"ד (1964).