חלפון בן יצחק בן בֻּנְדַאר

מרי חלפון בן יצחק בן בנדאר היה חכם ואחד מגדולי התורמים בתימן ובעולם היהודי לישיבות ארץ ישראל במאה הי"ב.

שמו ידוע מקטעי הגניזה אשר נמצאו בבית הכנסת העתיק במצרים. בגניזה זו נמצאים מסמכים רבים הקשורים ליהודי תימן וקשריהם עם ישיבות בבל וא"י. ממכתבים אשר נמצאו בגניזה ניתן ללמוד, כי הוא ואביו, ר' יצחק, שהיה עוד בחיים בשנת ד'תתצ"ב (1132), היו תורמים קבועים לישיבות א"י. במכתב תודה של הסופר והחזן חלפון בן מנשה הלוי אבן אלקטאיף ממצרים לר' חלפון-כלף בן יצחק מעדן, הוא מודה לו על משלוח התרומה של תבלינים יקרים שנחשבו אז כמו כסף מזומן.

המכתב כתוב בעברית מפוארת, ומודגש במכתב כי המתנות יקרות כיוון שהם באות בקביעות. ר' חלפון מכונה "חמדת הקהילות", ואילו במכתב תודה מצד הישיבה וגם בדו"ח על הקורות בעדן משנת ד'תתצ"ב (1132) הוא מכונה "הדר התלמידים". משמע, שראש הישיבה במצרים הוסיף לו תארי כבוד לאחר שנודע לו גם חכמתו.

במכתב תודה נוסף, כתובה לא רק התודה על המתנה אלא אף על הנאמנות הזיקה לישיבת ארץ ישראל "אהבתו לישיבתנו וחיבתו למשרתינו".

במאבק על ההשפעה ועל התרומות הוא תמך בגאון מצליח הכהן - ראש ישיבת גאון יעקב במצרים. הוא היה בקשרים הדוקים עם חכמי מצרים, ובעיקר עם ר' חלפון בן נתנאל ואחיו עלי ראב"ד במצרים.

במכתבים נוספים נמצא, כי היה בעדן בשנת דתתצ"ב (1132), ושימש איש קשר בין חלפון בן נתנאל לבין מצמון, נגיד יהודי עדן.