גמליאל, שלמה
ר' שלמה גמליאל, או בכינויו - ר' שלמה אקטאע, נולד בצנעא, כנראה, בסוף המאה הט"ז או בתחילת המאה הי"ז. הוא ידוע לנו כנגיד הקהילה היהודית בצנעא בשנים שלפני גלות מוז"ע.
החל משנת תכ"ו (1666) החלה להתפשט בתימן השפעתו המשיחית של משיח השקר שבתי צבי. יהודים רבים השתכרו מאוירת המשיחיות, שבתו ממלאכה, פיזרו את כספם וממונם, וחיכו בקוצר רוח למשיח שיבוא ויחלצם מיד השונאים המוסלמים, ויעלם לא"י. התסיסה המשיחית העלתה את חמתו של המושל אלמהדי אסמעיל, והוא ציוה לאסור את הנגיד ר' שלמה גמליאל. לפי מקורות מוסלמיים, ר' שלמה נתפס בעצמו למשיחיות, עלה לארמון המושל בצנעא ופקד עליו להעביר את השלטון לידיו, בטענה שהגיעו ימות המשיח ליהודים. באחד מימי שישי, ימי התפילות של המוסלמים, הזעיקו משרתי האמאם את ההמון לרחבת העיר כדי להביט בהוצאתו להורג של נגיד היהודים. ר' שלמה הובל בשלשלאות ברזל והוצע לו להתאסלם בתמורה להוצאתו להורג. הוא סירב, והוצא להורג ביום שישי, כ"ב באדר תכ"ז (1667). המוסלמים התעללו בגופתו, שיחקו בראשו כמו בכדור, ואת גופו גררו בכל רחובות העיר לבזותו, ולאחר מכן קברו את גופתו, אך ראשו נשאר תלוי שלושה ימים. לאחר ששולם קנס כספי גבוה התירו ליהודים לקבור גם את ראשו.