All

תִנַאן

עפ"י גויטין, הכפר ממוקם ממזרח לנפת חדא, ומצפון לנפת כ'ולאן.

בעבר חיו בכפר יהודים רבים, אך סמוך לעלייה הגדולה לארץ רוב הכפר היה חרב, וחיו בו מעט ערבים, ושלוש או ארבע משפחות יהודיות.

חורבות הכפר היהודי נקראו "חפת אליהוד". שם המשפחות של היהודים: סעיד וחדאד.

תַמַאנַה

בתחילת המאה העשרים חיו בכפר משפחה אחת של יהודים בערך. בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורט שם התורם: סאלם קוריש, אשר תרם ריאל.

תֻלְת

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר. בכפר היו כשנים עשר בתים, אך רק שבעה בתים היו מיושבים ביהודים, ואילו שאר הבתים לא היו מיושבים. כל יהודי הכפר היו כהנים.

תַוְבַאן

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר ארבע עשרה משפחות בערך.

תוּנַחַה

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר מספר קטן של משפחות יהודיות, ממשפחת סעיד.

תוֹמִיר

האזור נמצא בין צ'אלע לבין לחג'.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו מספר משפחות יהודיות בודדות בכפר. יתכן ומשפחות יהודיות אלו היגרו לכפר עקב החשיבות הגדלה והולכת של עיר הנמל עדן, תוצאה של שליטת הבריטים על הנמל, וכן גלי העלייה הגדולה לארץ. שבט הקוטיבי היו שודדים ופראי אדם, ואף הבריטים התקשו להשתלט עליהם.

תוֹבַאן בְרַדוּן

הכפר תובאן ברדון מוזכר באחד הספרים בסמוך לישובים: כ'לבה, ברדון ועוד, כפרים בנפת חדא שבמחוז ד'מאר, ולכן קיימת סבירות גדולה, כי הכוונה לכפר תובאן שהוזכר לעיל. לפי זה, השם המלא של הכפר תובאן ברדון, והשם המקוצר, כנראה, תובאן.

עיין עוד ערכים קודמים.

תוֹבַאן

ברשימת הישובים התימניים של גויטין רשומים שני ישובים בשם תובאן, האחד במחוז ד'מאר והשני בנפת חדא. כיון שנפת חדא, ברובה הגדול, נמצאת בתוך מחוז ד'מאר, לכן נראה, כי מדובר בישוב אחד.

מכל מקום, אם מדובר בשני כפרים שונים, ניתן להסיק כי חיו יהודים סמוך לעלייה הגדולה לארץ גם בכפר תובאן השני. לא ידוע המיקום המדויק של הכפר, גודל הקהילה ושם המשפחות.

עיין עוד ערכים הסמוכים.

תִהַאמַה

אזורים שונים במערב תימן, סמוך לחוף ים סוף, מכונים תהאמה. בצפון תימן באזור אבו עריש, כמראן, דרומה יותר חודידה מדרום מערב לצנעא, ודרומה יותר בדרום מערב תימן אזור מוזע, סמוך לחוף מוכ'א, ועוד.

הטמפרטורות והמזג האויר לאורך חוף ים סוף היה קשה ביותר, בשונה ממרכז תימן שם התרכזה האוכלוסייה באזור ההרים, ותנאי החיים ומזג האויר היו סבירים. במערב תימן האוכלוסייה היתה דלילה מאוד, ואף יהודים כמעט ולא חיו שם בישובי קבע, למעט ערי נמל בתקופות מסוימות לצרכי מסחר, נסיעה וכדומה.

בשנת שפ"ט-1629 גורש מפקד הצבא הטורקי עם צבאו על ידי המקומיים לכוון התהאמה.

תַגִיף

הכפר נחשב לריש גלותא, דהיינו, מקום הראשון אליו הגיעו הגולים לתימן. ישובים נוספים המוגדרים ריש גלותא: חגבה, חמדה, די סעיד, אללסי, מכלבאן, נג'יד, תנעם וגבלה.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר. לא ידוע גודל הקהילה ושם המשפחות.

עפ"י גלעד צדוק, הכוונה לישוב הקודם.

Pages

Subscribe to All