All

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר שש או שבע משפחות יהודיות. הכפר היה מיושב ביהודים בלבד. לא ידוע שם המשפחות.

בתחילת המאה העשרים חיו בכפר שתי משפחות יהודיות בערך. בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: יחיא יעקוב וסלימאן דוד שתי ריאל.

שם הכפר ידוע מכתב יד אשר העתיק הסופר ר' שלמה בן יצחק הלוי צנעאני בשנת תקל"ט-1779. הוא העתיק כתבי יד נוספים בשנים תקל"ז-תקל"ח (1777-1778). הוא תושב סר שבאזור קרית צפא שבמרכז תימן, ונאלץ לצאת לגלות עקב מצבו הכלכלי הקשה, והתפרנס מהעתקת ספרים.

כתב היד שהעתיק במקום היה מדרש חמדת הימים לר"ש שבזי, במימון ר' דוד אברהם רגחה. כתב היד גדול מאוד, ובו תל"ב דפים. כתב היד שלם וכולל את המדרש לכל התורה.

בקולופון כתוב:

מחוז תעיז הוא אחד המחוזות הגדולים של תימן. במחוז תעיז הנפות הבאות: חשא, אחדוף, מאויה, עודיין, שרעב, חוגריה, צ'אלע, גנדיה, שמיר ועוד. העיירות המרכזיות שבמחוז: קעדה, מאויה, מסאגיד, מקבנה, רונה, רובע, ראהדה, תרבה, ועוד.

במחוז יותר ממאתים ישובים בהם חיו יהודים. נפת שרעב, היא הנפה המפורסמת ביותר במחוז תעיז, ולעיתים, נדמה כי השם שרעב נפוץ יותר מאשר תעיז, וכאשר כתוב או נאמר שרעב, מתכוונים למעשה לתעיז.