קוּרַאמְה (קוּרמה)
ראש גלות בדרום מערב דובחאן, מהלך שעתיים הליכה מגוירה.
נותר בידינו כתב יד משנת תקצ"ח-1838 אשר נכתב בקורמה. הסופר הוא ר' יאשיה בן זכריה הרופא גרנעי, ואחיו ר' יעיש. הם העתיקו את מדרש חמדת הימים וקובץ בהלכות שחיטה. בכתב היד המדרש לחומשים בראשית ושמות.
בקולופון כתוב:
ושם זה הכותב יאשיה בן זכריא הרופא מכונה אלגרנעי. ותשלם כל המלאכה בחודש אייר כ"ז בו בחד בשבא בקמ"ט לשטארות (תקצ"ח-1838), ונשלמה בקרית אלקורמה. ויתי מלכא ויתבשרון בנחמה קרתא דירושלם. ושם זה הכותב תחלת שמו חצי כף ואמצע שמו ויכון כף, ושמו כף על כף.*
הישוב היה גדול, והערבים היו מציקים תמיד ליהודים. פעם בשעה מאוחרת בליל שבת נכנס ערבי לבית הכנסת לגנוב את ספר התורה. הוא התייבש במקום ונותר במצב זה עד הבוקר. בשעת הבוקר באו היהודים להתפלל והנה הם רואים את הערבי עומד בשער בית הכנסת וספר תורה בידו. הם לקחו ממנו את הספר, ומיד הלך המוסלמי להתלונן כי היהודים פגעו בו. המושל גזר גירוש על היהודים, והכפר נחרב. עשרה מהיהודים הקימו בסמוך את הכפר גוירה, ועונש על גירוש היהודים נעשה, כאשר כל המוסלמים בכפר מתו במגיפת הדבר.
כאשר שמע מושל כפר גוירה על הנס, נתן ליהודים אדמה והעניק להם כל טוב, כדי שלא יקולל ויענש. עפ"י המסורת, רק שתי משפחות הצליחו להמלט, והנס נעשה שני דורות לפני העלייה הגדולה לארץ, דהיינו, בסוף המאה הי"ט או בתחילת המאה העשרים.