מַשְרַעת בנֵי עוּמַר

שם הכפר ידוע ממסמך אשר פרסם הרב שלום גמליאל. המסמך מכ"ה במרחשון תרצ"ו-1935, ועוסק בסכסוך שפרץ בין הציבור לבין יחיא בן שלום עכיש, ממונה מטעם השלטון לגבות את מס החסות מיהודי י"ד כפרים באזור מעראץ' שבמחוז ירים. הוא העביר זאת בקבלנות משנה ליהודי אחר בשם ישראל בן יהודה. יחיא עכיש רצה לגבות שוב את המס, והתעלם מההסכם על ידי השופט. היהודים טענו שכבר שילמו את המס, ונוצר ביניהם ויכוח.

במסמך מוזכרים הישובים הבאים: ד'י חוך מעמק אמריאב שבמחוז ירים מקום מגורי יחיא עכיש, מעראץ מקום מגורי ישראל בן יהודה, וכן הכפרים: אלכמה, מד'כראת, צחפה, צלאחית, סופעי, חיזאן, כפר מנחם, שכאמי, משרעה בני עומר, צוחאן, רחאב וחשח.

באזור בני מסלם היו ארבעה עשר כפרים, בהם חיו 187 חייבי מס החסות, בסך של 300 ריאל. מספר זה אינו כולל את הנשים, ילדים, זקנים וחולים אשר לא שילמו.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר שלוש משפחות יהודיות: תנעמי וחגבי.