מַרַאצִין
העיירה מכונה גם "אלואדי". מראצין הוא אחד משלושת הישובים הסמוכים לאלגוירה: סואמה, מראצין ונחמה, וביניהן היה תחום שבת.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית בכפר שלושים עד ארבעים משפחות: סאלם יחיא, העשיר ביהודי מראצין, סעיד סלימאן כהן, נפטר בתימן, נכדו בן בתו שלום כהן, שבזמן כתיבת הספר על יהודי חוגריה, בשנת תשנ"ה, חי ברמתיים, ועוד.
במראצן היה בית כנסת אחד גדול בראשות מרי סעיד חיים, נפטר בתימן. החזן הקבוע באלגוירה בראש השנה היה ר' עמראן בן עמראן, המכונה אלדפתי, שמוצאו מגוירה או ממראצין. אחיו ר' סעיד חי במראצין ונפטר בתימן. אחותו היתה נשואה למרי חסן יעיש אשר נפטר בתימן. בחגים היו באים שתי משפחות מאסויקא אל קרוביהם במראצין, יהודה בן חיים.
יהודי מראצין נחשבו כבדי שמיעה ולא ניחנו בקול ערב. בית הכנסת הציבורי נוהל על ידי ר' סאלם יחיא, מעשירי הישוב. כאשר הזדקן ונסתמא, פתחו בניו עמראן אברהם סלימאן יצחק וראובן בבית אביהם בית כנסת פרטי לבני המשפחה. שלושה סוחרים גדולים היו: סעיד סלימאן כהן, סאלם יחיא ובנו ראובן, צאצאיהם חיו במושב נחלה, בירושלים ובבני ברק.
הבתים במראצה היו בני שתי קומות. מים היו בשפע, וגידלו בעיקר קפה. יחס המוסלמים ליהודים היה טוב מאוד. מספר היהודים באזור היה כמספר המוסלמים.