שֵיך עוּתְמַאן

העיירה נמצאת במרחק של עשרים ק"מ בערך מצפון לעדן. היא נמצאת על הציר המרכזי מתעיז לעדן.

הקהילה היהודית במקום התפתחה מאוד רק בסוף המאה הי"ט, על ידי יהודים מהגרים מתימן ומעדן. העיירה היתה בחסות הבריטים, וחלק מהיהודים קיבלו חסות זו. רוב תושבי העיר היו מוסלמים.

חשיבות העיירה בקרבתה לעיר הנמל עדן, וסמוך לעלייה הגדולה לארץ שמשה תחנת מעבר לעולים לפני הגעתם לעדן. בשנת תש"ו-1946 הוקם בסמוך לשיך עותמאן מחנה העולים גאולה, ורוכזו בו אלפי עולים. תחילה נקרא המחנה חאשד. מחנה זה היה מחנה מעבר, ויועד לקלוט בתחילה אלף איש, אך בפועל קלטו בו יותר מארבעת אלפים עולים, בהם כאלף וחמש מאות פליטי הפרעות בעדן בשנת תש"ח-1947. מחנה העולים גאולה נסגר בשנת תש"י-1950 לאחר שגל העולים הגדול הגיע לישראל. על המחנה עיין ערך: גאולה - חאשד.

שליח העלייה, חיים צדוק, העריך את יהודי שיך עותמאן בשנת תש"ה-1945 בכאלף נפש, לעומת יהודי העיר עדן בכארבעת אלפי יהודים. נסים גמליאלי העריך את הקהילה בתשע מאות נפש בערך, מחציתם פליטים מתימן. חלקם התגוררו בסמיכות לבית הכנסת זכרון טוב, וחלק התגוררו רחוק יותר, ברחובות: בנין, אלבכר וחצר אזריבה. האחרונים נפגעו פגיעה הקשה ביותר בפוגרום, כדלקמן.

לאחר החלטת האו"ם בשנת תש"ז, 29 לנובמבר 1947, החלו פרעות ביהודי המקום. ביום רביעי כ' בכסלו תש"ח החלו הפרעות בארבעה מקומות בשיך עותמאן במקביל. השוטרים הערבים, תחת השלטון הבריטי, עמדו מנגד והביטו בשויון נפש גמור במעשה הפורעים, אשר זרקו אבנים על הבתים, פרצו חנויות ובזזו אותן. בשעה ארבע אחה"צ באו חיילים מהאפ"ל, דפקו על בתי היהודים וקראו: אנתו פל אמאן (אתם בבטחון), צאו ונעבירכם לחאשד, מחנה העולים הסמוך. בזמן ההעברה, תוך כדי שהחיילים שומרים כביכול, התנפלו הפורעים הערבים על בתי היהודים הרגו ופצעו עשרות, בעוד החיילים יורים באויר, ורומזים להמון להכנס ולשדוד. בפרעות נרצחו עשרים וחמשה יהודים, ולפי דעה אחרת י"ז יהודים, חלקם ביריות, חלקם נשרפו למוות, וחלקם נעדרו. לאחר הטבח עברו יהודי המקום לעדן ולמחנה העולים גאולה, וחלק ברחו להרים. כל הנרצחים היו בעלי משפחות. כל בתי היהודים, החנויות והרכוש נשדדו נהרסו ונבזזו. כל הקהילה נהרסה ונחרבה עד היסוד, ויהודים לא רצו בהמשך להתגורר במקום.*

להלן שמות חלק מהנרצחים:

מרי חיים חסן וחש, בן ס"ה שנה מהישוב נצ'ארי שבנפת בעדאן.

בנו אברהם חיים וחש, בן כ"ה שנה

סאלם עואץ' שוסייף, בן כ"ח מנצ'ארי

מרי סעיד חסן מסוורי, בן נ' שנה מחרת

בנו סעיד חסן בן כ"ג מחרת

יעקוב חסן עאשרי, בן כ' מנצ'ארי

יצחק גראמה, בן ל"ה מאגברי

מרי משה מאושר, בן נ' מהישוב סר

מעוצ'ה סעיד, בן ל"ג מבני יוסף שבחוגריה

אברהם נסים, בן ל"ה מפג'רה

יעקוב יחיא, בן ל"ה מרצאבה

חיים יעקוב נגאר, בן ל"ח מדי שרק

סאלם יחיא תירם, בן ל"ה מצהבאן

סעיד מנצור חבאני, בן ל"ו מחבאן

חסן סאלם לוי, בן ל"ה מחרת

שלום ישועה, בן שמונים שנה משיך עותמאן

תיאור מפורט על מחנה העולים ושיך עותמאן כתב נסים בנימין גמליאלי בספרו תימן ומחנה גאולה.

דרך מחנה העולים גאולה עלו לארץ משיך עותמאן 203 יהודים: 94 זכרים, 109 נקבות, 8 רווקים, 24 נשואים, 2 גרושות, 3 אלמנות, 19 יתומים, ותשעה עשר נפטרו במחנה ולא זכו לעלות לישראל. גיל העולים: 120 ילדים, 60 נערים, 13 מעל עשרים, 4 מעל שלושים, 2 מעל ארבעים, 3 מעל חמישים ואחד מעל שישים שנה. מקרה אחד של ביגמיה. אחד מהעולים התפרנס מצורפות.

שם המשפחות: אבי, אביני, אברהם, אשתור, בוטיל, גוחץ, ג'מל, געדי, גשגוש, דוכמה, דוכאן, ד'מארי, דראחי, הרון, וחש, ועלאני, חאזי, חבאני, חדי, חסן, חראזי, חתוכה, יהודה, יוסף, יחיא, יעקוב, לוי, מדאר, מחזרי, מידאני, מליחי, מנג'ם, מנחם, מנצור, מסורי, מסלם, מעול, מצ'מון, משומר, מתנה, נסים, סאלם, סלימאן, סעיד, עואץ', עמראני, צ'אלעי, צובארי, קוביסי, קריטי, שג'ן, שוזיפי, שועא, שועיבי, שמאע, שמואל ותירם.*

שם המשפחות של הקודם של הנשים הנשואות: זמימי, טויל, יחיאל ועוגיש.