גַוַוה
יתכן ומדובר בכפר גוירה שבנפת חוגריה.
בקטעי הגניזה נמצאו מסמכים רבים הקשורים לתימן, וביניהם מכתבו של מרי יעקוב בן סלים, מגדולי המתרימים בתימן לישיבות ארץ ישראל במאה הי"ב. המכתב נכתב בעיר אלגווה, והוא מיועד אל חלפון בן נתנאל הלוי, בזמן ששהה בעיר עדן לרגל מסחרו. מהמסמך ניתן ללמוד, כי עזב את עדן מפני שמרד בשלטון נגיד היהודים ר' מצ'מון בן יפת, ולא רצה להיות מעורב במחלוקת הגדולה.
מהמכתב ניתן ללמוד על סכומי עתק אשר תרמו יהודי הכפרים בתימן לישיבת ארץ ישראל, בתקופה של מחלוקת גדולה ושיבוש יחסים. הוא אישית תרם שלושים וארבעה דינרי זהב, ואסף מיהודי הכפרים שבאזורו שש מאות דינרים, מהסכומים הגדולים ביותר אשר תרמו קהילות ישראל במקומות שונים. הסכום הגבוה ביותר אשר מצא גויטין, חוקר הגניזה, ארבע מאות דינרים פאטימיים, סכום של פי שניים, מתרומת יהודי צפון אפריקה.
מהמכתבים ניתן ללמוד עוד, כי התרומות מתימן היו קבועות וסדירות, וכי הערכה רבה רחשו חכמי תימן לחכמי ישראל בכלל ולחכמי ארץ ישראל בפרט, למרות שאלו עברו להתגורר במצרים.