בַיְחַאן
במדרש נור אלצ'לאם לר' נתנאל בן ישע מובאת המסורת העתיקה, כי ביחאן היא דקלה המוזכרת בחומש בראשית י', כ"ז.
אזור זה היה קטע מדרך הבשמים האגדתית מתימן לארצות המזרח התיכון, אשר צרכו בשמים רבים לעבודת אלילים. ביחאן שמשה עורק תחבורה חשוב במסחר הבינלאומי לסחורות כדוגמת הלבונה, כמו הנפט שבימינו. החוקר המפורסם גויטין העריך, כי באזור זה היה בעבר הרחוק מרכז יהודי חשוב.
הידיעות הראשונות שבידינו על חיי יהודים באזור ביחאן הם משנת רנ"ה-1495. בשנה זו קם משיח שקר באזור חצרמוות בדרום מזרח תימן, ורבים מתומכיו היו יהודים. לאחר קרבות קשים נוצח משיח השקר, רוב היהודים בחצרמוות וביחאן נהרגו, ונאסר על היהודים לגור שם. מאז נעלמה הקהילה היהודית במקום.
בסוף המאה הי"ט ובתחילת המאה העשרים החלו יהודים להגיע ולהשתקע במקום, ומשפחות אלו היו עיקר מניינה ובניינה של יהדות ביחאן עד העלייה הגדולה לארץ.
שני אזורים היו בביחאן. אזור הראשון בו לא חיו היהודים הוא ואדי אלכיר. האזור השני הוא ביחאן אלקצאב שם חיו היהודים. בתקופה זו ביחאן היתה בחסות הבריטים, סמוך לשטח האימאם.
מוצא המשפחות העיקריות, מחבאן: מת'נה-מנשה. מהעיר רדאע הגיעו לביחאן ארבעה אחים, דאוד סעיד צפר הגיע לביחאן מאטפה, משפחת צנעאני אשר נדדה מצנעא, ומכאן כינוי שם המשפחה. סאלם יוסף שרעבי- צנעאני, שימש שוחט בקהילה ומנהיג רוחני. בנו חיים צנעאני הוא אביהם של משפחת חיים. משפחות עואד וחסן מוסא יחיא מקורם מהעיר חבאן שבחצרמוות במאה הי"ט. משפחת האחים מוסא וצאלח איסרווי הגיעו מביצ'א. משפחת סאלם מעוצ'ה הגיע בתחילת המאה העשרים מחבאן. משפחת מעוצ'ה צאלח-והב הגיעו מרדאע. משפחת סעיד אתריב הגיעו בסוף המאה הי"ט. משפחת יחיא סאלם חילבה הגיעה מהעיר אסוודיה ברבע הראשון של המאה העשרים.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית בביחאן שלושים וחמש משפחות בערך. בתי היהודים היו מפוזרים בשכונות השונות של העיר, ולא במרוכז בשכונה אחת.
שם המשפחות סמוך לעלייה: נגאר, צפר, שרעבי, והב, מת'נה- מנשה, יחיא, מעוצ'ה, איסראווי, יתריב, חילבה, צנעאני, חיים, מנצור, קשא ועוד. בית כנסת אחד היה בקהילה, של מרי סעיד קשא.
מנהיגי הקהילה: מרי יצחק בן צאלח מת'נה, מרי נסים מנשה, ר' שמעון חיים, ר' יצחק מנצור, מרי אברהם הלוי צנעאני, מרי שלום צנעאני, ר' סעיד ובנו ר' יחיא קשא.
עשרים משפחות בערך חיו גם בכפרים שבאזור: עילאן, שירכה, עאליה ורונה.
באמצע חודש מרחשון תש"י 1949 עזבו היהודים את ביחאן במרוכז בדרכם לעלות לארץ ישראל, ובמחצית הראשונה של חודש כסלו תש"י הגיעו למחנה העולים גאולה, שליד עדן.*
דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלתה לארץ אשה נשואה, ממשפחת מעברי. שם משפחתה הקודם בשארי.
בארץ התיישבו תחילה בחורבות הכפר הנטוש עג'ור, בין בית שמש לבית גוברין, יחד עם משפחת גברא, והמנהיג מרי דוד גברא, לימים רב העיר יבנה. משם עברו לגור בנס ציונה, שם היה הריכוז הגדול של יוצאי ביחאן בישראל.
שלום להב כתב את הספר החשוב על יהודי ביחאן.