עראקי, יחיא בן הנגיד ר' שלום הנגיד

מרי יחיא בן נשיא הקהילה בצנעא ר' שלום עראקי הכהן נולד, כנראה, בסוף המאה הי"ז בצנעא. משפחתו מן המכובדות והעשירות בצנעא ובתימן, שכן גם אביו וגם סבו ר' אהרן שמשו נשיאי הקהילה בצנעא, היו אחראים על בית המטבע, ועשירים מופלגים.

הוא התפלל בבית הכנסת המשפחתי אלאוסטא - מרכז השאמי בצנעא, אך נראה שלא שמש מנהיג, כיון שידוע שמרי דוד משרקי מחבר שתילי זתים לשו"ע שמש המנהיג והמרי בבית הכנסת.

הוא היה תלמיד חכמים מופלג, ומהרי"ץ, הרב הראשי לתימן וגדול חכמי ההלכה בתימן במאות השנים האחרונות, למד אצלו תורה, ומשבח אותו פעמים רבות. מהרי"ץ התייעץ איתו רבות, ואף היה נוהג לשלוח אליו את פסקי הדין כדי שיחווה את דעתו.

מהרי"ץ למד ממנו תורה, כנראה, בין שנת תק"ט (1749), לאחר שנפטר רבו המובהק וסבו הדיין מרי צאלח, לשנת תקל"ד (1774) סמוך לפטירת מרי יחיא עראקי. מהרי"ץ מפנה אליו פסקי דין גם לאחר שמהרי"ץ נבחר לרב ראשי, וגם לאחר שאביו הנשיא הודח מתפקידו בשנת תקכ"ב (1762) ומעמד המשפחה נחלש מאוד. מהרי"ץ מפנה אליו שש פעמים כולל צטוט מלא של תשובה.

מהרי"ץ כנה אותו בתארי שבח כמו:

"מורינו ראש גולת הזהב הכהן הגדול מרנא ורבנא כמה"ר יחיא זלה"ה בן אדונינו כה"ר שלום (עראקי כ"ץ יצ"ו) ונשאנו ונתננו עמו כתלמיד הדן לפני רבו בקרקע", וכן "מאריה דאתרא מנורה טהורה זכה ובהירה מרנא ורבנא כמהר"ר יחיא בן כה"ר אדוננו שלום כהן עראקי יצ"ו... מופלא שבדורינו", וכן "מאור הגולה".

ר' חיים חבשוש מייחס לו את היוזמה, לכפות בכח את המעבר מתפילה בנוסח תימן לנוסח ספרד, שכונה בתימן בדורות האחרונים "נוסח השאמי".

הוא משבח אותו וכותב:

"כי בזמנם היה אחד גדול בתורה ובמעלה ובפוסקים... כה"ר יחיא בן השר הנעלה שלום הכהן אלעראקי, והוא עמד בפרץ לבטל המנהגים הקדמונים ולהחזיק במנהגים החדשים... והלך לבתי הכנסיות לכוף אותם להניח הסידורים הקדמונים שבידיהם ולקבל המחזורים".

בספרי על מרי דוד משרקי הארכתי להוכיח, כי לא הייתה כפייה פיזית, וספק אם מרי יחיא עראקי היה פעיל מאוד במחלוקת זו, שכן, להערכתי, היה זה בשנת תפ"ח (1728) בערך, ובהיות מרי יחיא עראקי צעיר מאוד, אם כי מסתבר, שהיה מעורב בכך באופן פסיבי יותר.

נפטר בצנעא לא לפני שנת תקל"ד (1774), ולא כפי שכתוב בדברי מרי עמרם קורח בסערת תימן, בשנת תק"י (1750), שכן בתשובה מהתאריך יום ו' ס' שמות בפ"ה לשטרות (תקל"ד - 1774) כותב מהרי"ץ "והרצינו הדברים לכמהר"ר יחיא וכמה"ר יוסף הכהנים והסכימו לדבר הי"ו", משמע, ששני האחים החכמים היו בחיים בזמן כתיבת התשובה.