משה בן סעיד
ר' משה ואחיו ר' שלמה בר סעיד היו שליחים ומנהיגי היהודים בעיר ירים בתקופת הגאונים במאה הי'-י"א.
הם ידועים מתוך מסמכי הגניזה הקהירית, ובאחד המסמכים כתוב, כי אחד מראשי ישיבות הגאונים בבבל, ששמו לא מוזכר, פונה "אל משה ושלמה בר סעיד מן ירים(?)", ומבקש מהם, כי יסייעו באיסוף תרומות לישיבה מיהודי העיר והסביבה. הגאון פונה אליהם בלשון קשה וחריפה כדרכם של רבים מהגאונים.
כנראה, שיהודי ירים הפסיקו למספר שנים את הסיוע לישיבתו של אותו גאון ותרמו לישיבות אחרות, והוא כותב באגרת, כי הנדרים והנדבות היעודים לישיבתו "גזולים וחמוסים לכם", וכי חק הישיבה "היום כמה שנים נגרע מארצכם". את כסף התרומות העבירו לישיבות אחרות, והוא מכנה את הישיבות האחרות "ותעזרו ארורים ומנודים ותעזבו ישיבת האמת". הוא תובע "תמיר מה שאבדתם מן הנדרים והנדברות וחק' הישיבה תשלמיהו מממונכם". כלומר, הוא לא מוותר ודורש מיהודי ירים שיתרמו פעם נוספת, ויעבירו את הכסף באמצעות השליחים בעיר צנעא.
בהמשך הוא כותב:
"ותדברו עם בני מקומכם וזולתם להתנדב לישיבתנו נדבה רחבה, וכל אשר תעשוהו עמנו שכר גדול תטלו מיוצרכם עליו וגם אנחנו נאשרכם ונהללכם ונצוה לברככם בישי(בה) ובכל בתי הנביאים אצלם אל באי כוח הישיבה הדרים בעיר צנעא. והם מכוחנו נאמנים וממונים ואשר יכבדם יודה ממנו (נכיר לו תודה) ואשר יקלו בכבודם ננדהו ונגנהו, ואנו חפצים שיגיעו אגרותיהם והם מודים מכם בכבדכם אתהם ישמעכם אליהם למען נוסיפכם חיזוק טובות וברכות וכתבו לפנינו תשובה על ידי שופטינו ושלוחינו האילו וכו'".
לא ידוע בדיוק מתי חי, ומ"מ, גם מאגרת זו ניתן להסיק על הקשרים הרצופים שהיו ליהודי תימן עם ישיבות הגאונים בבבל, ועל הסיוע והתרומות שתרמו יהודי תימן בתקופה זו.