All

מרי יוסף בן דוד שרעבי כתב חיבור העוסק בקיצור הלכות שחיטה במאה העשרים. חי, כנראה, במחוז שרעב. לא ידוע הישוב בו חי. יתכן ומדובר במרי יוסף בן דוד חדה המכונה גם שרעבי, ששימש ראב"ד במחוז חדה שבשרעב בתקופה זו. בחיבור ע"א דפים.

בקולופון דף 71ב' כתוב:

"אני הכותב זה הקיצור כפי מנהג ארץ ישראל וצרפת וגלילותיה וגלילות חכמי שרעב בארץ התימן ומנהג זבחי צדק וזבחי שמואל אשר בירושלים תוב"ב אמן, כפי ביאור הרמב"ם ושולחן ערוך ובאיה"ט (כנראה ובאר היטב) אשר אנחנו שותים בצמא מימיהם ונוהגים כמנהגיהם עד היום הזה איש על דגלו באותות".

מרי יחיא שרעבי היה מחכמי צנעא במחצית השנייה של המאה הי"ט. הוא מוזכר ברשימת התקנות לאחר האירועים הקשים שהיו בצנעא. בתקנה י"א כתוב "שאם ידון אדם אחד חוץ מאלו השלושה הנקובים בשמות אשר בחרנו אותם ואפילו הוא גדול בתורה כגון מ"ו יחיא בכמ"ו יוסף אלקארה, ומ"ו סאלם אלמנצורה ומ"ו יחיא אלשרעבי... וכיוצא באלו מבעלי התורה". הוא מכונה "הרב החסיד".

נפטר, כנראה, בסוף המאה הי"ט בצנעא.

ר' יחיא בן יחיא שרעבי היה ממנהיגי הקהילה היהודית בעיר סדה שבדרום תימן, בשנים הסמוכות לעלייה הגדולה לארץ.

הוא חתום עם שאר מנהיגי הקהילה על אישור לקבלת כספי הסיוע לעניים בסך ל"ב ריאל, אשר שלחה התאחדות התימנים בישראל באמצעות ועד החכמים בצנעא. האישור מיום שלישי, א' באייר תש"ח (1948).

חתומים עפ"י הסדר: ר' יחיא בן יחיא שרעבי, ר' שלום בן יחיא וגים, ר' יחיא בן יחיא סאלם, ר' שלום בן שלום יהודה ור' יהודה חיים שרעבי.

מרי יעיש יוסף שרעבי היה מחכמי מחוז חוגריה בסוף המאה הי"ט ותחילת המאה העשרים. הוא גר בישוב בני יוסף או בישוב חרף אלהיגה במחוז חוגריה שבדרום תימן.

עסק רבות בלימוד תורה לתינוקות שב"ר בשיטות חינוך מודרניות, הוא חילק את הילדים לגילאים שונים בכיתות שונות, ולא כמקובל בתימן. כל כיתה מנתה כעשרים ילדים, והוא חידש לערוך מבחנים לתלמידים. את הילדים הגדולים לימד הלכה, עין יעקב, הלכות שחיטה וכדומה, ואת הקטנים לימד קריאה, חומש וכדומה כמקובל. היה חזן מבוקש ותפילתו הייתה מרגשת, ובפתיחה לסליחות "בשם אלהי אברהם" היה בוכה.

לא ידוע מתי נפטר והיכן.