All

מרי ששון בן אברהם שפירא נולד בישוב צומרה, מרחק שעה וחצי הליכה מהעיר ירים בשנת תר"ע (1910) בערך. הוא שימש ראש הקהילה בתחום הרוחני והכללי, מרי העיר, ראב"ד ואף עאקל - ייצוג הקהילה בפני השלטונות. היה מקובל אף על המוסלמים ועסק באיסוף מס וייצוגם בפני השלטונות.

הקהילה היהודית מנתה כמאתיים נפש, שני בתי כנסת, בהם התפללו נוסח שאמי עפ"י סידור תפילת החודש (לוורנו). היחסים עם המוסלמים היה טובים. היהודים התפרנסו ממקצועות חופשיים כמו חייטים, בורסקי, נפחים, צורפים וכדומה.

ר' חיים בן משה שקדי (=לוזי, בערבית) חיבר שירים ופיוטים בעברית ובערבית לשבת ולברית מילה. חלק משירים חוברו לאחר שנת תרפ"ט (1929), שכן חלק מהם עוסקים במאורעות הישוב היהודי בארץ ישראל בשליש הראשון של המאה העשרים, כולל פרעות שנת תרפ"ט (1929) בחברון.

בכה"י י"ב דפים המכונים "שירה מתנה". בראש החיבור: "שירה מתנה לכל אחינו בני ישראל... ולכבוד ירושלים ולכבוד חברון ולכבוד א"י בכלל, על המאורעות שאירעו בשנת תרפ"ט".

ר' סעדיה בן שלום שרארה-עזירי, הסבא, חי בקרית בראקש בסוף המאה הי"ז ובתחילת המאה הי"ח. הוא ידוע מדברי נכדו, ר' סעדיה בן שלום שרארה-עזירי, אשר העתיק את הזפה שחיבר סבו, בתוך קובץ העוסק בהלכות שחיטה ושו"ע טור יו"ד (ע"ע הבא).

לאחר הקולופון כותב נכדו: "זפה נאה לסעדיה בן שלום אלזקן אלשרארה". אלזקן - הכוונה כנראה לסבא. הזפה פותחת במילים: "שכינתו כשתזרח יהא עלי כליל טורח".

ר' עמרם בן שלום בן יתר שרארה העתיק מספר כתבי יד באמצע המאה הי"ז, בישוב דרב אלמהדס שבמחוז רחבה מצפון לצנעא.

כה"י הראשון הוא (כת"י קוק) סידור הקבלי תולעת יעקב שחיבר רבי יעקב בן גבאי. העתיק בישוב דרב אלמהדס בשנת תכ"ו (1666).

בכה"י קי"ד דפים, ההתחלה חסרה, עם פירושים אחדים ופיוט בסופו בכתיבה שונה.

בקולופון כתוב: