All

מרי שלום בן דוד היה דיין בבי"ד של הישוב עודן שבמחוז שרעב בתחילת המאה העשרים.

הוא חתום על אגרת סיוע מהתאריך כ"ג בכסלו תרע"ג (1912). באגרת הוא וחברי בי"ד נוספים קובלים על הגלות והשנאה ליהודים, גזל ממונם, קיפוח הפרנסה, רדיפות דת כגון: איסור להגביה קול בתפילה ובלימוד תורה ואיסור לתקוע בשופר. חתומים על האגרת חברי בית הדין: מרי חסן והב, מרי דאוד יצחק, מרי אהרן בן יחיא ומרי שלום בן דוד. הכתובת לאגרת הוא שליח העלייה יבניאלי, הרב אברהם קוק ור' בנימין.

גזירו אלו היו נדירות בתימן.

מרי שלום בן חטר היה תלמידו של מרי נתנאל בן יצחק, מחכמי תימן באמצע המאה הט"ו. לא ידוע מקומו.

שמו ידוע מתוך שריד של כתב יד ובו תשובות של מרי נתנאל בן יצחק, שענה תשובה לתלמידו. ר' שלום בן חטר שאל את רבו, האם יש לברך על ההלל בליל פסח?

תשובת מרי נתנאל בן יצחק מתורגמת לעברית:

"כבר פירשו חכמים שמצוה מן המובחר לגמור ההלל ברבים ולברך עליו לפניו ולאחריו, והראיה ממסכת סופרים, כוונתם שהברכה ברבים בבית הכנסת, וכשחוזר לקרוא ההלל בסדר האגדה לא יברך וכך אנו עושים".

מסכת סופרים, כידוע, מתקופת הגאונים ולא ממסכתות התלמוד.

ר' שלום בן חיים חתום על כתובה בשנת תרפ"ח (1928) בישוב מלכד במחוז בעדאן. לפניו חתום ר' יעקב יחיא חיים, לזוג יעקב סעיד וזהרה סעיד. מסתבר, כי היו ממנהיגי קהילה זו, אף כי יתכן שחתמו בתור עדים בלבד.

מרי שלום בן חיים בן משה נולד בשנת תר"ס (1900) בעיר ג'חזאן שבמחוז עמאר - סדה. התפרנס מאריגת שטיחים, מלימוד תורה לתשב"ר ומכתיבת ספרי סת"ם. בגיל ח"י שנים נשא אישה והוסמך להיות שוחט ובודק. בגיל עשרים שנה ירד לעיר עדן, שם צורף לבית הדין המקומי. הוא שימש בתפקידים ציבוריים דיין ומורה, עורך חופות, חזן בבית הכנסת המרכזי של הגביר ר' משה חנוך ועוד.

בשנת ת"ש (1940) התבקש לשמש עוזרו הראשי של מר ארמאנדו מטעם הסוכנות היהודית, ובמשך שלוש שנים סייע להעלות יהודים רבים לארץ ישראל דרך עדן.