All

שיחאני, יוסף בן שלום

ר' יוסף בן שלום בן סעדיה אלשיחאני העתיק את השו"ע וקובץ פירושים ומדרשים לתנ"ך, בישוב ג'הים בשנים תט"ו (1655) ותי"ט (1659).

כה"י הראשון הוא (כת"י ספרייה ציבורית ניו יורק) שו"ע טור או"ח וטור יו"ד שהעתיק בשנת תט"ו (1655). בכה"י ר"ה דפים, אינו שלם. נכתב במימון ר' שלמה בן סעדיה בן דוד אלקיסי. בכה"י פירוש סדר חליצה מספר בית שמואל. בדף 131א' הגהות על דיני טריפות ורשימת בעלים: סעדיה בן שלמה אלקיסי - אולי בן הזמין כה"י, חסדאי בן דוד, דוד בן שלמה, עודד בן אברהם. בדף 132א' שיר על י"ג עיקרים: אפטיר שפה ולשון צח.

בקולופון כתוב:

שיחאני, משה בן אהרן

ר' משה בן אהרן אלשיחאני העתיק את ברכת כהנים בשנת תע"ג (1713), לא ידוע מקומו.

כה"י הועתק במימון ר' שלום תנעמי לכבוד בנו סעדיה. בכה"י שלושה דפים. קשה לומר, כי ר' שלום תנעמי ישכור סופר שיעתיק לו שלושה דפים בלבד, ועוד יכתוב קולופון לשלושה דפים. לכן מסתבר, כי ר' משה שיחאני העתיק סידור שלם או סידור לחגים, ובידינו נותרו שלושה דפים בלבד.

בקולופון כתוב:

"זעיר משה בן אהרן נע"ג אלשיחאני יש"ל, ע"ש האהוב והנעים ילד שעשועים חכמים וידועים סעדיה בן שלום הידוע אלתנעמי יש"ל. היום יום ו' מעלי שבא או"כ (כלומר, כ"א) לחודש תשרי שנת בכ"ד לשטרות (תע"ג - 1713)".

שילה בן טוב

מרי שילה בן טוב היה דיין בעיר עדן במחצית הראשונה של המאה הי"ט. הוא אבי אימו של מרי שמואל בן ישועה עדני, אשר חיבר את הספר נחלת יוסף, ובו תיעוד של העיר עדן וחכמיה. מרי שמואל נולד בשנת תרכ"ג (1863), ולפי זה אני מעריך, כי מרי שילה נולד בסוף המאה הי"ח או בתחילת המאה הי"ט.

נכדו, מרי שמואל, כותב עליו, כי היה צדיק וחסיד ויחסים טובים היו בין מרי שילה לבין אביו מרי ישועה, בנו של מרי שילה. סבו היה נוהג לבוא לאביו לסעוד בליל שבת, ואחרי הסעודה יושב ללמוד תורה עד חצות הלילה עם יין ומגדנות - ג'עלה, ובשבת לאחר מכן אביו היה הולך לסבו.

שיראדי, סעדיה בן יפת

ר' סעדיה בן יפת שיראדי העתיק סידור קודם לשנת שע"ט (1619), לא ידוע מקומו.

בכה"י קי"ג דפים לפחות, ונכתב בזמנים שונים, כנראה, במאות י"ז-י"ט. רוב כה"י סליחות ליו"כ בניקוד עליון. בדף 113א' "תקופות של מחזור הגדול... והוא מחזור רפ"ט... מחזור קטן". בראש כה"י נזכרת שנת אתתק"כ לשטרות (שע"ט - 1619), וא"כ, חלק זה בסידור קודם לשנה זו. נראה, כי כה"י הוא שרידים של מספר כתבי יד שנכרכו יחדיו. נכתב במימון ר' סעדיה בן יוסף.

בקולופון דף 15ב' כתוב:

"אני הכותב... מורי סעדיה בן יפת המכונה אלשיראדי... נכתב לילד שעשועים... סעיד בן יוסף כצ"א יש"ל".

שיתם, חסן בן סעדיה

מרי חסן בן סעדיה בן חסן שיתם היה אולי דיין במחצית השנייה של המאה הי"ג. לא ידוע מקומו.

בכתב יד בו הועתקו הלכות הרמב"ם, אשר נכתב בחודש סיון שנת אתר"י לשטרות (נ"ט - 1299), ע"י הסופר ר' סעדיה בן חסן שיתם,

כתוב בקולופון:

"נשלם... סיון שנת אתר"י לשטרות, אנא סעדיה הידוע שיתם בן חסן בן סעיד בן חסן הדיין ליחיא בן סעיד, ויתקיים עליו הכ' לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה".

קשה לדעת לאיזו מילה מתייחסת המילה "הדיין", לחסן או לסעדיה.

שיתם, סעדיה בן חסן

ר' סעדיה בן ר' חסן בן ר' סעדיה בן ר' חסן שיתם העתיק את הלכות הרמב"ם בסיון של שנת אתר"י לשטרות (נ"ט - 1299).

אחד מאבותיו היה דיין, וקשה לי להכריע מיהו. מסתבר, כי הוא לא יכתוב על עצמו "הדיין", ולכן יותר סביר שאביו מרי סעדיה היה דיין (ע"ע קודם), או סבו או אבי סבו. כה"י הוא משנה תורה לרמב"ם ספר זמנים. הספר שלם. בכה"י רט"ז דפים, עם פירושים בשוליים בעברית ובערבית. בראש כה"י שיר, ובסופו תעודה בערבית בעניין אפוטרופוס ומספדות (דף 216א').

ציון בעלים באותה כתיבה: משה בן יוסף, מסעוד בן סעדיה. עפי"י הקולופון נראה, כי כה"י הועתק במימון ר' יחיא בן סעיד.

בקולופון כתוב:

שלום

מרי שלום היה מרי הישוב סודה מצפון מערב לצנעא, בשנת תרי"ט (1859), שנה בה ביקר ר' יעקב ספיר בתימן. נולד כנראה, בתחילת המאה הי"ט. לא ידוע שם אביו או שם משפחתו.

הוא ידוע רק מדברי ר"י ספיר המתארו כרב גדול, סגי נהור, מלא בתורה ובחוכמה ויראת ה' טהורה. יראה הקודמת לחוכמתו. הוא היה בקי ביד החזקה לרמב"ם אך גם בקבלה, בגמטריאות, פרפראות לתורה ותורת הרמז, כמקובל בתימן.

הוא התפרנס מתפירה בתחילה, אך לאחר שהפך לסגי נהור, לא יכל להתפרנס ממקצועו ובניו פרנסוהו.

שלום

מרי שלום היה מרי הישוב כ'מר מצפון לצנעא, במחצית השנייה של המאה הי"ט. לא ידוע שם אביו ומשפחתו.

הוא ידוע מתוך דברי דוד קאראסו, אשר ביקר בתימן בתחילת שנת תרל"ו (1876), ושהה בתימן שש שנים. הוא מתארו כחכם מפורסם שהיה בידו מגש נחושת עתיק ביותר, חצי אמה אורכו וארבע רביעיות רוחב, ועל המגש היה כתוב בכתב משונה, המזכיר אותיות משפה עתיקה. עפ"י מרי שלום, המגש היה שייך לאחד משבטי בני יעקב. הוא לא הסכים למכור את המגש אפילו במחיר של ארבעים ריאל=עשר לירות טורקיות.

Pages

Subscribe to All